סוכן זוטר, מקסימום לבלר

1

בזמן שאפילו הפעילים העשויים ללא חת של "עבודה שחורה" עוברים להומור ציני, הלחשנית כותבת פוסט מריר ומעורר מחשבה על הקשר (או היעדרו) בין הקשקשת ברשת לנעשה בעולם הלא-וירטואלי, שלא להגיד אמיתי:

"והתעורר בי פתאום זעם, על הנתק בין הרשת למציאות, בין מחשבה לפעולה, בין אוננות לפרקטיקה, בין פוליטיקה לחיים."

אז מה באמת הקשר בין פוליטיקה לחיים? משום מה הפוסט הזה, והתגובות בעקבותיו, הזכירו לי משהו שקראתי בספר בשם

Rebels and Devils: The Psychology of Liberation

(ממליץ בחום לשוטט קצת באתר של ההוצאה לאור. אוצר בלום למי שמתעניין ב"דברים כאלה").

זה היה ראיון עם אושו (הערה: הכותב אינו אושואיסט בשום צורה או אופן, אבל דברי חוכמה מעניינים אותו, ולא חשוב מי אומר אותם) שעסק בהבדל בין מהפכה (revolution) למרד (rebellion). הנה כמה ציטוטי מפתח, בתרגום חפוז שלי:

להמשך קריאה »

[ארבעה פוסטים תוך יומיים זה מוגזם? כמו ילד עם צעצוע חדש]

הפוסט הזה נולד כתגובה אצל חוד התער, שערער על האפקטיביות של אקטיביזם אינטרנטי וקרא לנו לצאת לשטח:

"הדרכים למעורבות פוליטית מעשית יותר עדיין מוליכות, לדעתי-בינתיים, אל מחוץ לאינטרנט : פעילות במפלגות, קשר עם הנבחרים, הפגנות."

בתגובה כתבתי, לא לגמרי ברצינות האמת:

אני מנסה זן-אקטיביזם (אם אני משנה את העולם בתוך הראש שלי, האם הוא באמת משתנה?).

החוד כתב לי שלא.

אז כתבתי לו תגובה שחרגה מאלף תווים, ופתאום גיליתי שבעצם אני רציני. אז העתקתי אותה לכאן עם קצת הרחבות, הבהרות ולינקים:

להמשך קריאה »

רק אתמול כתבתי: "הזקנים עוד נלחמים על מוקדי הכוח וצמתי השליטה הישנים, ואחר כך מופתעים תמיד."

והנה שתי כתבות מדה מארקר של היום, שממחישות את התהליך:

1. עמי אראל, יו"ר סלקום, מחפש נואשות תכנים לדור השלישי של הסלולרי ואומר על חברות הטלוויזיה למיניהן:

"הן לא מכירות את הלקוחות שלהן כיוון שמדורת השבט כבר מזמן לא קיימת."

2. ועוד מאותו כנס ("פסטיבל הקולנוע והטלוויזיה בראש פינה", שזוכה במארקר לכינוי "פסטיבל שירי דיכאון") - אבי ניר, מנכ"ל קשת, מבכה את אובדן ההגמוניה:

"אנחנו רוצים שיימשך המצב שלפיו 40% או 50% מהציבור שצופה בטלוויזיה בערב יצפה בערוץ 2, אבל הסביבה היום יוצרת אלטרנטיבות. היום, הצרכן יכול לראות וידיאו ולהיחשף לתכנים גם במחשב וגם בסלולר. במצב הזה, התוכן נע בין הפלטפורמות, וזה שינוי דרמטי במודל הצפייה ובמודל ההכנסות. אנחנו צריכים לקחת אותו לטובתנו."

מה שהוא לא מבין זה שהצרכן יכול לא רק "לראות וידיאו ולהיחשף לתכנים גם במחשב וגם בסלולר", אלא גם ליצור את התכנים האלה. אבי ניר ועמי אראל עוד נלחמים על צרכני תקשורת, ולא מבינים שהיום אף אחד לא צריך לחכות שיגאל שילון ישדר את סרט הפספוסים שלו, אלא יכול פשוט להעלות אותו ליוטיוב.

זה לא אומר שהם ייכנעו בקרוב. אבל ככל שהשידורים בטלוויזיה יהיו פחות נסבלים, עם יותר הפסקות פרסומות וחסויות ופרסום סמוי, הצעירים יצביעו במקלדות וילכו לחפש (וליצור!) את התכנים שהם אוהבים, בזמן ובקצב שמתאימים להם. לא בטוח שיהיה טוב, אבל אין ספק שיהיה מעניין.

[יאללה, חזרה לעבודה.]

אוף, לא יודע כמה פעמים כבר מחקתי את משפט הפתיחה של הפוסט הזה. ההכרה שאשכרה קוראים את מה שאני כותב משתקת. אז לא חשוב, לא צריך פתיחה. ניגש ישר לעסק.

איזה יופי זה תוכן מבוסס-גולשים. איזה כיף שאפשר לקבל מידע כל כך מגוון, לא מצונזר, לא מבוים ולא מתוסרט. בזמן האחרון אני מוצא את עצמי מדי פעם שורף שעתיים ליליות באיזה אתר אקראי של סרטוני וידיאו שגולשים מעלים. לא יאומן כמה כאלה יש: יוטיוב כמובן, ומטאקפה, mojoflix, efukt, flurl ועוד ועוד. הכל חינם, הכל נגיש. הקלק וצפה.

להמשך קריאה »

תראו את מצביעי העבודה בבחירות האחרונות, פראיירים כמוני שהלחי שלהם עוד אדומה מהסטירה האחרונה. אתם רואים מישהו מאתנו בכיכרות? ברחובות? בעצבים? התרגלנו, השלמנו. נתקענו במאבק אינסופי על הישרדות. מקסימום מרימים טלפון מנומס לפקידת הלשכה של היו"ר, שרושמת בצייתנות "מתנגד לצירוף ליברמן לממשלה" ועוד לוקחת את המספר טלפון (יש להם הסכם שת"פ עם חברות שיווק טלפוני?).

כמו צפרדעים בסיר.