סוכן זוטר, מקסימום לבלר

אנו קוטעים את הפסיכדליה השוטפת לדיווח תנועה ופרסומת קצרה, מיד נשוב:

במקרה הרדיו היה על גלגל"צ כשנכנסתי לאוטו ובגלל הגשם טרחתי לשמוע דיווח תנועה עד הסוף, כך שהפעם הייתי מוכן לפקק-הרפאים המזדמן שצץ לו מדי פעם, איך-לפעמים, בכניסה לתל-אביב מכיוון ירושלים, איפה שגהה נשפך לאיילון בואך קיבוץ גלויות.

וראו זה פלא, הוא עבר עלי ברגוע, כמעט בנעימים. אם כבר, הופתעתי לטובה כשהוא נגמר מוקדם ביחס למה שהייתי מצפה מעומס תנועה איכותי שהתקבל לשידור ברדיו.

וככה הבנתי סוף-סוף את תפקידם של דיווחי התנועה במדינה חסרת אלטרנטיבות תעבורתיות.

להמשך קריאה »

כמה טוב שיש בעולם נשים שלא מפחדות להגיד מה שהן חושבות:

.

איריס  בתאריך 1/20/2007 6:49:40 AM

קצת מאכזב

תביא איזה סיקור חיובי של הבלוג שלי, לא בתור מעבד תמלילים, וממציאת ביטויים, משהו שיווקי שיקפיץ את הרייטינג כמו שצריך. אל תעשה חצי עבודה. תשמיץ, תברך, תכתוב פוסט שלם, תעשה משהו מעשי מרמיט.
צא גבר, במובן החיובי של זה

.

Well, a man's gotta do what a man's gotta do

.

.

אני אוהב לקרוא את הבלוג של איריס יער אדלבאום, Splinters – שבבים. אני מעריך את ההומניזם הלא-מתפשר שלה, את התעוזה להתבטא בלי לדפוק חשבון ואת הכישרון לשזור מילים וליצוק משמעויות, שאני מגלה יותר ויותר עד כמה אני מתקשה אתו.

.

את הנזיפה ממנה קיבלתי, ובצדק, על שימוש קופירייטרי ומנותק מההקשר שעשיתי במשפט לא יצאתי בשלום – יצאתי גבר, מתוך טקסט שכתבה בדם לבה על הרעות החולות של המאצ'ואיזם הישראלי.

.

ועוד עשיתי את זה תוך כדי ההתנסות הנלהבת שלי במאצ'ואיזם ובהטחת בוץ אינטר-בלוגרית.

התנסות שהיתה מיותרת בעליל, בדיעבד. אין מה לעשות, לכלוך נדבק.

Bad mojo, man

.

בכל אופן, הקריאה של איריס לעשות משהו מעשי ולצאת גבר, במובן החיובי של המילה, הניעה אותי להזיז ת'תחת סוף-סוף ולתרגם קטע קצר ופשוט של אליסטר קראולי שמזדמזם לי בראש כבר הרבה זמן, בעיקר מאז המקרה של שי דרומי – ואף להרהיב עוז ולנסות לכתוב משהו על האיש ותורתו.

להמשך קריאה »

שני לינקים מדליקים מתוך שִפעת העופות הטרופיים בפורום תרגום ועריכה בנענע, מכורתי האינטרנטית:

הראשון לא כל כך אוף טופיק, ובכל זאת משעשע: פנינים מהעברית המתחדשת של בני התשחורת, מתוך הלא-בלוג copy2go של מייקל אמיר. תודה לרוזל (והנה הדיון הארוך והמסועף "משבוע שעבר" שהגיע אפילו לוובסטר2.)

השני ג'אסט פור פאן. במקרה שלא ידעתם, slowdown week נמצא בעיצומו. תודה לאנטילופה.

רבע לפני חצות, אחרי שיחה מרוממת נפש, לא וירטואלית לשם שינוי, אצל חבר בתל אביב. יורד מקיבוץ גלויות לאיילון המשתפץ-תמידית ועולה על כביש ת"א-י-ם בדרך הביתה, למושב בפרברי לוד. תמיד אני מרגיש מין צביטה בלב בין שפירים לגנות, כשהסיגנל של קול הקמפוס 106 מתחיל להתערבל ולשקוע תחת צלילי הפרובינציה, עד שהוא נגאל מייסוריו בלחיצת החסד על 88FM (או בלית ברירה, במקרה של פרסומות, גלגלצ). למרבה חסדה של האלוהימא, זה קורה בדיוק בפייד-אאוט של שיר מפעים ומחמם-לב שליווה אותי לאורך כל הנסיעה ברחובות תל-אביב-יפו. מין בלוז פאנקי פסיכדלי שצץ כמו שהדלקתי את הרדיו, ביציאה מתחנת הדלק, והתחבר לזרם התודעה שלי כמו קיסם למדורה.

להמשך קריאה »

עקב מחסור מתמשך ומצער בTHC לסוגיו, גיליתי שיש שני דברים שהרבה יותר קשה לי לעשות בלי ג'וינטים:

1. לכתוב בבלוג.

2. לחרבן (הזהרתי בכותרת, שלא תגידו שלא).

מה שכן, גם בלי שאתרום את תרומתי לא חסר חרא מסביב, ולא חסרים בלוגרים שכותבים עליו. אז אני מגיב אצל(כ)ם. משום מה זה מכביד עלי הרבה פחות מאשר לכתוב פוסט אצלי.

אבל אם כבר נכנסתם, אני אתאמץ לנפק יציאה שלא מסתכמת בפעולת המעיים שלי.

המצגת הזאת (ותודה לממנטו מורי) יושבת באקספלורר שלי משבוע שעבר, לא מרפה ומחכה שאכתוב עליה, בעיקר בשבוע שבו ג'ורג' (you humiliated my father, prepare to die) בוש מכריז בנאום לאומה שהוא אכן טעה בעיראק, ובגלל זה הוא שולח עוד 20,000 חבר'ה שימלאו שקי גופות. המצגת מתארת בראשי פרקים את תרומתה של ארה"ב לעלייתו של סדאם חוסיין לשלטון, מימיו כשטינקר של הCIA, דרך חימושו בנשק כימי בתקופת המלחמה באיראן וכלה בתפיסתו. עוד הוכחה לפער התהומי בין ההכרזות המליציות על המחויבות לקידום הדמוקרטיה בעולם לבין העשייה בפועל, שכל-כולה אינטרסים צרים. וזאת, להזכירכם, האימפריה שבשירותה אנחנו הורגים ונהרגים, מדכאים ומדוכאים, ובטוחים שזו דרכו של עולם.