כן, נו, האגו חוזר תמיד, בסופו של דבר. קצת יותר קליל ומזוכך אולי, עם רוחב פס גדול יותר לחוויית זרימה משופרת, אבל מוגבל במהותו, רגיש ופגיע (כמעט) כשהיה.
.
אין טעם לנסות להיאחז באור המתעמעם. תן לו לדהות.
.
Attachment to enlightenment is the greatest irony of all
.
ושבוע של אושר זה לא דבר של מה בכך בימינו.
(מעניין מה היה קורה אם לא הייתי מאונן.)
.
(הכותרת הכי סתומה לפוסט שלי אי פעם?)
היות שנחשול המודעוּת המסונכרנת (צריך לקרוא לזה איכשהו) צץ ועלה הפעם בלי עזרה חיצונית (כמעט*), אין לו בעצם מועד תפוגה כימי. זה ממשיך כל עוד אני מוכן לתת לזה להמשיך (וכל עוד נשאר…? נו באמת*).
(כולל בפקקים בכניסה לתל-אביב?)
אפילו. אם כי יש לי הרגשה ששגרה אורבנית היתה מאיצה את השחיקה.
*בהודו מוכרים את זה בחנויות ממשלתיות למחפשי הארה מורשים.**
** Last dance with Mary Jane, one more time to kill the pain
חזרה לדולפינריום
חולצה. בגד ים. כפכפים. בקבוק מים.
בלי מטען. בלי קליפות. בלי הגנות.
בפשטות.
(יש כאלה שצריכים לעבור הרבה סיבוכים כדי להגיע לפשטות הזאת)
(ולזה בדיוק התכוונתי כשכתבתי Path of The Moon)
(אני יכול להמשיך עם הסוגריים האלה לנצח)
[6 תגובות נפלו בדרך; לקריאת הדיון בישראבלוג]
.
לכל מי שעוד חושב שההתמצבות של ישראל כמוצב קדמי של האימפריה טובה לישראלים, יוסי גורביץ' בפוסט נוקב וחשוב סוקר את הרקורד של גורמי ההערכה וקבלת ההחלטות, בישראל ובארה"ב, שמשחקים עכשיו Command & Conquer (או שמא ריסק?) בזירת המזרח התיכון.
.
אנשי המודיעין, הגנרלים והפוליטיקאים שמהגגים עכשיו על נשק גרעיני-לכאורה מצפון-קוריאה-לכאורה שהגיע לכאורה לסוריה, הם בדיוק אותם אנשים שהזו את הקשר המופרך של סדאם חוסיין לפיגוע במגדלי התאומים ואת קיומו הוודאי של נשק להשמדה המונית בעיראק, שלא נמצא לו בדל ראיה (איך אפשר לעבור בשתיקה על מחדל כזה? אבל נראה שזה בדיוק מה שחמומי-המוח תאבי הקרבות בישראל עושים). מה שכן, נראה שבוש הפיק לקחים. למה לשלוח צבא אמריקאי לאמצע המדבר בצד השני של העולם כשעומד לרשותו צבא מילואים מוכן ומזומן, פלנגה מקומית עם נשק אמריקאי? כן, רבותיי המילואימניקים הגאים, אתם המוג'הידין החדש. ואם לצטט את כנסיית השכל, איך זה מרגיש?
.
יומיים אחרי המפץ, וזה ממשיך כאילו כלום.
אפקט האדווה של הפרומונים.
והעיקר לא לפחד כלל.
והילדה מוסיפה, אתמול לפנות ערב:
"אני אוהבת לעוף בשמיים ולראות את האור הכתום. אבא, גם אתה אוהב לעוף בשמיים?"
ועוד איך, מתוקה. ועוד איך.
Path of The Moon
דרך הפצע
דרך הייסורים של הציניקנים אל האהבה
כי לא תוכל לתת לשמש לעלות
עד שתעבור את הלילה הארוך והאפל של הנשמה
.
