הילדה קיבלה במתנה DVD בשם שוּרוּם זוּרוּם שיצא לפני שנה, עם עיבודים "עדכניים" לשירי הילדים ה"מופלאים" של מרים ילן שטקליס (וגם את חלק ב' שנקרא אצו רצו גמדים). היא מרותקת ומבקשת לראות ערב אחרי ערב, אבל המרמיטה ואני מתפתלים בצד. בשתי מילים מאופקות: לא התלהבנו.
.
מעניין אם נשארו עוד אנשים שטוענים שאוכל אורגני זה שטויות.
מן הסתם, המאותגרים כלכלית ימשיכו לשתות מים מהברז (גם אנחנו) ולקנות מה שזול בסופר (עד כאן).
אלא אם כן מדובר באנטריקוט משובח או חרוף קטן על האש, כמובן.
הייתי עם אבא שלי ועם המרמיטונת באיזושהי מעבדה שחוקרים בה יצורים מְדברים קטנים שדומים לארנבים. עשו לנו סיור קבוצתי במעבדה, ואני התלהבתי ואמרתי שהייתי מת לעבוד במקום כזה, אבל אז מישהו הזכיר לי שבטח הם עוברים כאן עינויים נוראיים. אחר כך יצאנו וראיתי שהמעבדה מוסווית בתחכום רב מאחורי חנות מזכרות לתיירים. בחוץ חיכה לנו אוטובוס רעוע, כמו אוטובוס טיולים מוזנח מלפני עשרים שנה. נסענו ועצרנו בפסטיבל גלסטנברי, שהתקיים על הטיילת בטבריה. הסתבר שהגענו בדיוק אחרי שהפסטיבל נגמר, ובכל זאת האוטובוס עצר ואני ואבא שלי הלכנו להסתובב קצת בין הפריקים. את הילדה השארנו ישנה באוטובוס. אבא שלי די התפעל, עד כדי כך שהיינו צריכים לחזור בריצה לאוטובוס שכבר עמד לנסוע.
והעיקר והעיקר
לא להתנשא כלל.
אני חייב להרוס את הפואנטה ולהכביר מילים: כמו כל משפט זן, גם זה פחות פשוט ממה שזה נראה. כבר סיפרתי לכם שאני יותר טוב מכולכם כי אין לי אגו? 
