סוכן זוטר, מקסימום לבלר

ראיתי אתמול בטלוויזיה את "קטיפה כחולה", סרטו של דייויד לינץ' מ-1986. בשנות ה-80 יצא לי לראות את הסרט הזה כמה וכמה פעמים. הכוכבת שלו, איזבלה רוסליני, היתה בעיניי אלילה חושנית נוטפת מיניות.

.

אבל אתמול, כשאיזבלה התחילה להתפשט, קרה משהו לא צפוי: פתאום היא נראתה לי מלאה, שלא לומר שמנמונת. ירכיים מלאים, גו רחב שגימד שדיים צנועים ושמוטים מעט, ואפילו – אללה יוסתור – בטן קטנה, מתדלדלת כמעט.

.

מה קרה פה? איזבלה, כמו שהיא נראית בסרט, לא השתנתה מן הסתם. מה שהשתנה הוא המבט שלי, שהורגל לראות בטלוויזיה בחורות רזות וחטובות: מקלות מוצקים עם בטן שטוחה, תחת "נערי" עגלגל וכדורי שדיים גדולים, עגולים וזקופים. (ואפילו ב"בלייזר" כבר הבינו שגזרת המקל-עם-שני-כדורים הזאת מזכירה יותר מכל זין.)

.

להמשך קריאה »

כל מיני רסיסי פסקאות עברו לי בראש במהלך הסופ"ש הארוך של יום העצמאות, אבל רק אחת התמידה עד עכשיו, אז לא נותר אלא לכתוב אותה:

הסוציולוג בנדיקט אנדרסון כתב ספר מכונן בשם Imagined Communities. הקהילות המדומיינות שעליהן הוא מדבר הן מדינות-הלאום המודרניות – לא רק הישות הציונית, אלא כל מדינה באשר היא. הוא מתאר בדקדקנות את המנגנונים שיוצרים את אשליית ה"קהילה" בקרב הציבור השרירותי שמתכנה מדינה  – החל מהמוזיאון שיוצר עבר "לאומי" הומוגני-לכאורה וכלה בעיתון היומי שמתווה "סדר-יום לאומי", מעין תחליף (לדבריו) לתפילה היומית.

כל זה עבר לי בראש כשהילדה שאלה ביום רביעי בערב, לפני המסיבה במושב, למי יש יום-הולדת היום. מזל שהיא לא התעקשה. ומזל שהאנתרופוסופים חסכו ממנה ומאתנו לפחות שנה אחת של אינדוקטרינציה לאומית.

להמשך קריאה »

בפעם השנייה שהוא קרא לי שמאלני, ועוד הציע למכולתניק לגבות ממני 20 שקל יותר בגלל זה, החלטתי לא להבליג יותר.

.

להמשך קריאה »

מוזיקה ישראלית לקראת יום העצמאות - לא מה שחשבתם.

מיטב היצירה החתרנית בשפה עברית, בשעה זאת ממש (בעריכת אורלי נקלר).

מפוליאנה פרנק ("גיבור צבא ההתקפה") עד בני בשן (שכחתי מה זה היה, אבל אחלה שיר) דרך סדרני הדשא ("מוות לסמלת") ועוד ועוד.

[עדכון: הנה הפלייליסט המלא]

נוגדן של שפיות להיסטריית ה"עצמאות" הלאומנית.

להמשך קריאה »