2 במרץ 96
לונדון
ערב
מחברת חדשה עוד אין, כך שאני נאלץ לספר את החדשות המרעישות שיש לי על נייר אקדמי קר ומנוכר.
לא שהחדשות שלי קרות או מנוכרות. ממש לא.
האביב, ללא ספק, הגיע.
נו? מה נו? לא שקוף (אחי…)?
זיינתי.
זויינתי. למען האמת. זיינה לי ת'צורה.
אני עף, אני על אקסטזי נקי ומעודן, אני רוקד בטירוף ובוהה בקירות.
זיינתי.
לא. לא מאוהב.
אבל זיינתי.
וזה היה כל כך טוב.
זה היה הכי טוב.
בהמשך לפוסט הקודם, ולהבהרת הרקע והתמונה בכלל, החלטתי לצרף עוד שני קטעים, האחרונים שנכתבו בערב שלפני המסיבה.
אם אין לכם מושג במה מדובר, תחזרו לפוסט הקודם והלינק כבר יוביל אתכם לפי הרצף הכרונולוגי.
סליחה על בלבול המוח, ותודה על התגובות מחממות הלב.
והיום בתוכניתנו: קול אורגני מהעבר, ללא עיבוד וללא תוספים
.
מבצע לרגל חג האהבה: 0 אחוזי ציניות
נסו ותיהנו (or your money back )
*
*
(ואם נמאס לכם מבלוגרים שמתעסקים בפופיק של עצמם, לכו לקרוא את הפוסט האחרון של דנג'ה)
מחר בבוקר (או אפילו עוד הלילה)
באחד ממדורי הספורט
איפשהו ברחבי העיתונות המודפסת והמקוונת
תופיע הכותרת
האסטה לה ויסלה
.
תקציר המשחק: עד הדקה העשירית הצלחתי לשכנע את חבריי לשלישיית החוד שהרצון לראות את ברצלונה בארץ לא מצדיק את חשיפת הרגליים העדינות של זאטוטי בארסה למלתעות הכיסוחים האימתניים של עידן טל (תוציא לו אדום כבר!) וחבר מרעיו. רק זה חסר לנו, שבוז'אן או אינייסטה יושבתו לשלושה חודשים בגלל כניסה פרועה ומיותרת של איזה בית"ריסט. רבאק, אפילו 4 דקות לסיום, בפיגור של ארבעה שערים, הם לא מסוגלים להפסיק לכסח.
