סוכן זוטר, מקסימום לבלר

…כשהבוס החדש שלך שולח לכל העובדים לינק כזה:

.

.

(בינתיים, כאמור בכותרת, אני רק מרגיש. בסוף השבוע אוכל לדווח מהשטח.)

…ופתאום כשהיא מציירת איתי,

היא לא מסתפקת בלקשקש בחופשיות,

אלא מחלקת לי הוראות.

תצייר את זה, ואת זה, וככה, וככה.

.

"תראה, אבא. ככה מציירים איש.

ראש ורגליים ופנים."

וכמובן שיוצא לה איש מקושקש לגמרי.

הרי היא רק בת שלוש.

.

להמשך קריאה »

אפרופו ענייני הריאליטי בפוסט הקודם, מצאתי אצל ולווט את הלינק הזה לראיון עם גבעון שניר,

"מבעלי חברת "ריאליטי?" שמפיקה בעבור זכיינית ערוץ 2 רשת את [זבלון הריאליטי הבא שעומד לשטוף את מסכינו ומוחותינו]."

עוד לא קראתי, אז לא אחווה דעה על מר שניר של היום. אני בטוח שיש לו צידוקים משכנעים מאוד.

[עדכון: קראתי, ואכן יש לו צידוק משכנע: הוא מוכן לחשוף את הבנות שלו לזה, וגם לא אכפת לו שהפרסום ה"סמוי" עובד עליהן. המתרגם המראיין שואל אותו על סוגיות מוסריות, והוא עונה לו בשיקולים תקציביים. הוא רואה בפרסומות אמנות. הוא מצטט את גודאר (משהו בנוסח "כל מה שהמצלמה מראה הוא עמדה פוליטית"), והעמדה הפוליטית שלו היא קפיטליזם דורסני.]

רק נזכרתי שפעם, כשאני הייתי בן 15 והוא היה בן 17, גבעון היה עבורי התגלמות האידיאל של המורד היצירתי, חד הלשון, יפה הבלורית והתואר (והראשון עם עגיל באוזן), שהקליט לי תקליטים של דילן וזאפה.

להמשך קריאה »

טוב, קודם כל בואו נגמור עם זה:

.

אני הוא האח הגדול הראשון, המקורי האורגינלי מס' 1. היזהרו מחיקויים.

.

לא יהיה לכם אח גדול אחר על פני. במילא אתם לא באמת צריכים כזה, אתם משתעבדים מרצון.

.

.

…כי תגידו מה שתגידו, ועם כל הכבוד לצדק ההיסטורי, יש מן הצדק הפואטי בכך שהאח הגדול של אורוול נדחק ממקומו בידי תוכנית טלוויזיה.

כוכב נולד? כוכב הקופים!

.

הקסלי צדק, כאמור.

.

להמשך קריאה »

התחלתי לרכז חומרים מתקופת הצבא, ונתקלתי בטקסט שהיה תחנה משמעותית בדרך שהביאתני עד הלום, שלא לומר אבן דרך. למיטב זכרוני כתבתי אותו באילת, שהיתה המפלט העיקרי שלי לחופשות מהצבא באותה תקופה. (זה היה לפני שגיליתי את דהב – הפִרצה בחוק שאפשרה לחיילים בשירות סדיר לצאת לסיני נסגרה כמה שבועות אחרי הרגילה האחרונה שלי, וזאת הוכחה די מוצקה שהמלאך המגונן שלי עבד קשה כדי להחזיק אותי בחיים, אבל זאת ועוד בפרק הבא בסדרה.)

.

אז הנה הקטע ההוא, שכותרתו היתה "המניפסט הניהיליסטי" (כולל מרכאות). כמו שכבר ציינתי, אני בשום אופן לא עומד במאה אחוז מאחורי הדעות המובאות בטקסטים האלה מעברי (ובטח לא מאחורי הפסקנות הפומפוזית של הקטע שלהלן); במידה מסוימת, הם נראים לי כמו זיכרונות מגלגולים קודמים. בה בעת, אני מזהה בהם בבירור את השורשים של מה שגדלתי להיות. במניפסט הזה, למשל, בהחלט ייתכן שבלבלתי את המושגים, אבל המילים מהדהדות לי בעוצמה תובנות שבהן נתקלתי אצל אליסטר קראולי, למשל, שאת שמו הכרתי לראשונה כמה שנים טובות אחרי.

.

להמשך קריאה »