מדיטציה. סוג של
להרפות מהרצון לכתוב משהו
.
עד שיהיה לי משהו לכתוב.
.
.
בינתיים,
שיר ישן אני שר.
לךְ.
.
ארכיון לחודש ינואר, 2009
.
בחזרה לגיא צלמוות (תחנות בזמן #17)
כל העולם קשרים, מעגלים נפתחים ונסגרים…
.
חזרתי עכשיו מאזכרה חגיגית, במלאות עשור למותו, בבית יד לבנים של הקריה המוריקה בצל האלונים, ממש ליד האנדרטה (וסניף מד"א שבו הוציאו לי את רסיסי הזכוכית מהיד, אחרי ששברתי לאמא שלי את התמונה המשפחתית האידילית, כפתיחה לשלוש שנות נתק מוחלט).
.
ההפקה, בניצוחה של האם השכולה, כללה נגינה של כמה מיצירותיו והקרנת בכורה של סרט לזכרו, מז'אנר "חברים מספרים על", לא לפני שיצא לי לקרוא מעל קברו שיר פרי עטו (השיר האחרון בפוסט הזה).
.
במקלחת שלפני היציאה נזכרתי בפעם האחרונה שהייתי בבניין הזה, באירוע דומה. זה היה חודש וחצי אחרי שחזרתי מלונדון, לפני תשע וחצי שנים, באירוע לכבוד יום ההולדת הראשון שלו בתור בר-מינן.
.
בדיעבד, האירוע הזה היה כנראה הרגע שבו שרפתי מאחוריי את הגשר האחרון וזינקתי בקפיצת ראש אל תוך גיא צלמוות. כדי לייצג בנאמנות את מה שכתבתי ושרבטתי וקשקשתי וציירתי ביומן בשלושת החודשים הבאים אצטרך סורק, כי הקלדה לא תעשה עם זה חסד. לעת עתה, אסתפק בניסיון לשקף כאן משהו מהצבעים שבחרתי לכתיבה. את הפונטים, הגדלים והקומפוזיציה תצטרכו לדמיין לבד. ואני מתחיל בלילה שחזרתי מהאירוע לדירה השכורה שלי ביפו, בוער בזעם מאכל, שנייה לפני שהתחלתי לצייר על הקירות (למגינת ליבו של בעל הבית) בליווי סט מוזיקלי אינסופי (למגינת ליבם של השכנים).
.
Ordained (תחנות בזמן #16)
8.2.97
חצות
בית
מסיבה
.
It's a new religion.
.
We gather a consecrated venues or sacred places. The DJs are our priests. We have decks on our altars and our scriptures are pressed in vinyl.
.
ליל שימורים (תחנות בזמן #15)
.
10.1.99
.
דני התאבד היום.
כמו בסרט טיפשי, וצפוי. והרי הרובה שמופיע במערכה הראשונה וכו' וכו' וכו'.
לאן אוליך את האבל והצער והכעס?
הרי המוות הוא הקבוע האחד במשוואה של החיים.
מה הטעם להאיץ בו?
הביזבוז, האיוולת.
רחוק ובודד. פתאום כל כך בודד.
ראיתי את זה קורה. בעיני רוחי. ב"חיזיון".
אבל תמיד הרגתי את אהובי בעיני רוחי. חשבתי שזה יקל על ההתמודדות אם, וכאשר, וכש…
ואני תקוע בתפקיד טפשי בסרט שאני לא אוהב.
האם יכולתי ואולי אם…
האשמה הכעס חוסר האונים
הכאב.
הוא נשאר בן עשרים וקלישאות עד מחר.
מחר לישראל ולא לקולג'.
לא רוצה אהבה ורחמים רוצה אהבה זקוק לרחמים לא רוצה ולא יכול.
והכל נראה כל כך מלאכותי ומזוייף ומעושה גם הדף הזה.
.
שנית מצדה, לא? (סימטריה הומניסטית)
הרהור חולף, דקירה קטנה וזה עובר:
.
בפוסט הראשון שלי על סיבוב הדמים הנוכחי בעזה כתבתי שעזה יכולה להפוך ל"מצדה של האיסלם הפונדמנטליסטי".
.
עכשיו, יכול להיות שאני שוב מקדים את זמני, אבל בעיניי מיתוס מצדה הוא אות ומופת לקנאות רצחנית של קומץ גברים פנאטים שהקריבו את נשיהם וילדיהם (שלא לדבר על חייהם שלהם) רק בשביל שהאלוהים שלהם יצא גבר, או כדי לא להיכנע לאימפריית הרשע, או משהו.
.
