כן, אני רציני לגמרי, לוקח הפסקה מהטראנסים כדי לסכם ולחלוק את לקחי האירוע בדרכי השתן של גורו-ג'י (בן שמונה חודשים שלשום, חמסה עליו), אירוע שהתחיל לפני חצי שנה בדלקת והסתיים בשבוע שעבר, בשעה טובה, לשביעות רצונם של כל המעורבים. הפוסט הזה מיועד בעיקר לגוגל, בעצם, וליתר דיוק להורים לתינוקות לא-נימולים שעברו דלקת בדרכי השתן.
(Can't read Hebrew? Just scroll down & press Play)
עוד סשן לילי, והפעם בחזרה לגואה.
הקטע עם טרקים בסגנון הזה הוא לא ממש נועדו לבּיט-מאטצ'ינג. בק"ק גואה הם נוגנו בכלל מקלטות DAT [מישהו זוכר?] שלא אפשרו שינוי מהירות בכלל, וכשהצפצופים הפסיכדליים האלה מוכפלים הם עלולים להעיק על האוזניים בקקופוניה. מצד שני, לנגן אותם אחד אחרי השני משעמם אותי. נראה מה נעשה, אולי נזרוק באמצע כמה קטעים עם יותר באס בשרני ופחות טרבל צפצפני. לחילופין, אפשר אולי לחתוך באקולייזר.
הטקסט לעיל נכתב לפני המיקס עצמו. עכשיו נשאר לשמוע לאן החיים ייקחו את התוכנית הזאת…
את זה כתבתי אתמול (ד') לפנות ערב, זמן קצר לפני שהתפגרתי על הספה בתשישות. היום המרמיטה החליפה אותי במשמרת הבוקר (5:30-8:00), מה שהשאיר לי כוחות לקום אחרי ההשכבה ולרדת למרתף, אל מזבח הוויניל.
קצת לפני עשר וחצי בליל אמש, אחרי שהמקמפסט הפתיע עם גוש חביב של מצב רוח בדיוק בשעה הנכונה, צייצתי בטוויטר:
Beat-matching session commencing. Practice makes perfect, biatch.
גלגלתי ג'וינט דשן יחסית, לחצתי על הקלטה (אגב, אשמח להמלצות על תוכנה חינמית סבירה להקלטה מאנלוגי למחשב)…
(sort of)
אוף, כמה זמן חיכיתי לכותרת הזאת…
אז אחרי חמש שנים שהפטיפונים היו בארון, ובעוד העקצוץ באצבעות למגע ויניל חמים ואנלוגי מתגבר ומנקר, חזרתי והצבתי אותם.
רק חודש? אשכרה. בסך הכל חודש עבר מאז שכתבתי בזחיחות "זה כל כך פשוט להיות נוכח". לרגע לכמה ימים זה באמת היה פשוט. חשבתי שמצאתי את המפתח, שברתי את המעגל, השתחררתי מהדואליות.
מסתבר שזה היה בסך הכל עוד סיבוב של הגלגל. הייתי למעלה, עכשיו אני למטה. נופל וקם, נופל וקם, עד שמתגלגל.
