ארכיון לחודש ינואר, 2010
יארצייט #11
מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת
.
אַתָּה מְצַפֶּה – יַהַרְגוּךָ,
תֹאמַר
מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת
כִּלְאַחַר תֹּם
הַמִּשְפָּט;
.
תוֹכִיחַ הַבְלוּתָם הָאֲמִתִּית כֻּלְּךָ הִמִּלָּה
הָאַחֲרוֹנֵה, אַךְ
.
הֵם יְעַנּוּךָ
וְיֹאמְרוּ
הוּמוֹרְךָ
בִּכְבֵדוּת
לָשוֹן
וְגַרְזֶן:
אַף אֶחָד לֹא שָתַק אוֹתוֹ
יוֹם בַּגִּילְיוֹטִינָה,
הַקָּהָל לֹא גִּחֵךְ לִדְבָרֶיךָ לֹא
לְמַרְאֶיךָ, גָּם לֹא רָצָה בְּטוֹבָתְךָ,
אֵלֶּה שֶשָּמְעוּ אוֹתְךָ
בָּשּוּרוֹת הָרִאשוֹנוֹת
אוּלַי שָמְעוּ אֶת הַתַּלְיָן אוֹ
הַכָּרוֹז, וְהֵם הָיוּ בַּדֶּרֶךְ
לַשּוּק, בַּדֶּרֶךְ
מִן הַכְּפָר.
וְזֹאת בִּכְלָל עִיר אַחֶרֶת.
.
If I Can't Dance To It, It Ain't My Revolution
עוד פרץ של תיקון עולם השאיר אותי בתחושה חלולה, מחוללת. כמה קל לי להתמסר לזעם הזה, זעם קדוש, זעם אימפוטנטי, לשקוע בכתיבת טיוטות של מניפסטים על איך עובדים עלינו בעיניים, ואיך כבר הוכח בעבר שעובדים עלינו בעיניים שוב ושוב ושוב, ואנחנו כבר אמורים לדעת את זה היטב, ובכל זאת נותנים "להם" להמשיך לעבוד עלינו. ככה, למשל.


