סוכן זוטר, מקסימום לבלר

מדגדג לי באצבעות לעשות עוד מיקס (הקונספט: חייזרים), אבל הפוסט הזה מתבשל אצלי כבר איזה שבועיים, וממשיך עדיין לבעבע, כך שאין מנוס כנראה מלכתוב ולפרוק אותו.

אריאלה כותבת לפעמים על חששותיה שטלולה שלה תגדל להיות "ילדת כאפות" בגלל אוצר המילים הרחב שלה. אותי זה פחות מטריד, אולי פשוט בגלל שאני לא גר באשקלון… בכל אופן, אני אומר את זה דווקא כמישהו שהיה וואחד ילד כאפות, וגם ניחן באוצר מילים והתנסחויות של תולעת ספרים ("אה, אח שלך זה ההוא שהיה צועק קללות מהתנ"ך?" שאל מישהו מקריית ילדותי שפגש את אחותי כעבור שנים), אבל אני לא בטוח שהיה בהכרח קשר סיבתי – אוצר המילים היה תירוץ נוח, אבל את הכאפות חטפתי בגלל פאקים אחרים באישיותי.

זוֹזוֹ, עם הדיבור הרהוט והביטחון העצמי שלה, לא כל כך מדאיגה אותי מהבחינה הזאת. אותי מדאיג משהו אחר. אם להתנסח בקודים של מאפיה, הילדה פשוט לא יודעת "מתי כדאי לסתום את הפה". ולא סתם התנסחתי בקודים של מאפיה, כמו שאבהיר מיד. במילים נעימות יותר, הילדה מקפידה על דברים כמו אמת, צדק והגינות.

להמשך קריאה »

(Can't read Hebrew? just scroll down & press Play)

בחזרה למיקסים (יצהר, אל תברח! יש אהוד בנאי לא חתוך כפיצוי).

הכותרת היא פלגיאט (הצורה הגבוהה ביותר של חנופה, כזכור) לקופי-שופ האהוב עלי באמסטרדם.

הרעיון עלה כשחבר ביקש ממני דיסק רקע למסיבה שהוא עושה. ידעתי שהטראנס הקופצני והכסחני שכבר הספקתי לדגום כאן לא יתאים. הבְּריף היה "אמביינט עם הרבה אתני", תיבלתי כהרגלי בקולות אנושיים למכביר, בחרתי כמה תקליטים שאת חלקם לא שמעתי כבר מזמן (ואת רובם לא ניסיתי למקסס מעולם) ולחצתי רקורד.

להמשך קריאה »

קראתי פעם – אצל האנטר תומפסון או בודריאר או מישהו אחר מהמסיתים והמלעיזים האלה – ציטוט בנוסח "לאס וגאס היא המימוש האולטימטיבי של החלום האמריקאי." אני יכול להבין את זה; זה חתיכת הישג לקחת חור נידח באמצע המדבר, נטול עניין או אטרקציות טבעיות כלשהן, ולהפוך אותו למחלבת כסף מניבה מאין כמוה, אתר תיירות נוצץ עם הילה רומנטית, שהפך לשם דבר בכל העולם.

קצת יותר קשה לי להבין מקומות שדווקא כן התברכו באטרקציות טבעיות מרהיבות למכביר, ובכל זאת משתדלים ככל יכולתם להידמות ללאס וגאס. אילת למשל.

להמשך קריאה »

ניסיון ליצור מעין תסכית (איך אני אוהב את המילה הזאת) בוויניל.

הכותרת היא מחווה ליענקל'ה רוטבליט, שתרם למיקס שני שירים מהתקליט (הגאוני לדעתי) בעל אותו שם, כמו גם עוד שיר מתקליט אחר.

הרעיון המקורי היה מיקסטייפ על טהרת העברית בהשראת גדעון סער, שר החינוך של הילדים שלנו (צמרמורת). אבל הסתבר שאני מתקשה להסתגר בגטאות תרבותיים, אפילו כבדיחה. בכל מקרה, קול הקמפוס כבר עשו את זה קודם.

מבחינה טכנית, המיקס הזה היה מסובך יותר מהקודמים, שהתבססו בעיקר על התאמת מהירות (ביט-מט'צינג) של טרקים בקצב 4X4 יציב. הפעם יש (הרבה) יותר סקראצ'ים וחיתוכים חדים, כמו גם ניסיונות למקסס יחדיו ז'אנרים שונים ומשונים. לשם שינוי, המיקס הזה גם הוכן כולו מראש, כולל קביעת סדר השירים וחזרות על חלק מהמיקסים. עדיין, לא תמיד זה הצליח כמו שהייתי רוצה… עוד ארוכה הדרך לנינג'ה-טיוּנז.

מבחינה תוכנית, המיקס הזה הוא בערך ההצהרה הכי מגובשת שאני יכול לנסח כרגע על מצב העניינים בישות האפרטהייד הציונית.*

יצא 71 דקות, וגם זה בתמציתיות

האזנה נעימה

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מעבר לקיפול: פלייליסט!

(זהירות, ספויילרים)

להמשך קריאה »

דנה ג. פלג – קולגה, חברה וקוראת ותיקה – שלחה לי שיר שכתבה, לדבריה, בהשראת דברים שקראה בבלוג שלי (שזה כמובן מחמיא לאללה) ועוד לפני שקראה את הפוסט הקודם.

דנה חזרה לא מזמן מכמה שנות מגורים בקליפורניה המעטירה, והשיר שלה הזכיר לי דברים שכתבתי מיד אחרי חזרתי מלונדון (שחלק מהם מרוכזים תחת התגית אף מילה). אולי זה לא מקרי שטקסטים כאלה יוצאים יותר בטבעיות אחרי שהייה ממושכת מחוץ לישראל. היום אני מהסס יותר להתנסח בבוטות כזאת על מנהג הטלת המום הטקסית בתינוקות בני יומם ברית מילה, ולו רק כי אני יודע עד כמה הנושא הזה נוגע לאנשים בנקודות רגישות, תרתי משמע. כשזה עולה בשיחות שלי, אני משתדל לענות באינפורמטיביות תמציתית ככל האפשר. במילא, אני מרגיש לפעמים שעצם קיומה של עורלת התינוק שלי נתפס כהתרסה. חלק מהאנשים כאילו כועסים עלי שהעזתי להטיל ספק במשהו שהם עשו בלי לחשוב פעמיים (לא כולם, אני יודע). כאילו עשיתי דווקא.

אבל השיר של דנה הדהד בי את ההתרסה הכבושה ההיא, את תחושת הילד שרואה את המלך עירום ורוצה לעלות על ארגז ולצעוק שהמלך גידם, לשאול מה הטעם לכרות רקמה חיה ובריאה, מה הטעם בכל הסבל הזה.

ועכשיו, אחרי כל ההקדמות וההתפתלויות, רשות הדיבור לדנה:

להמשך קריאה »