Monday Bloody Monday
כבר לפני שעתיים הבטחתי בטוויטר שאני מתנתק ועובר לבכי אנלוגי ישן וטוב, אבל רק כשפתחתי את תיבת הפוסט התחילו הדמעות לזלוג. כנראה שהבלוג פיתח כוח תירפויטי.
אני לא רוצה לעשות סדר במחשבות שלי. אין לי שום כוונה לשטוח פה תזה מסודרת על מה שהיה צריך לעשות, ובטח שלא אכנס לוויכוח על מה בדיוק קרה, ומי פתח באלימות והאם היה נשק חם על הספינות. זה לא ממש חשוב.
זה לא ממש חשוב, כי מדינה ריבונית שרוצה להתמודד עם פעולת התנגדות שמתיימרת להיות בלתי-אלימה, לא עושה את זה בארבע בבוקר, בשעת הגנבים, עם לוחמי קומנדו רעולי פנים שמשתלשלים בחבלים ממסוקים.


