עקב מחסור מתמשך ומצער בTHC לסוגיו, גיליתי שיש שני דברים שהרבה יותר קשה לי לעשות בלי ג'וינטים:

1. לכתוב בבלוג.

2. לחרבן (הזהרתי בכותרת, שלא תגידו שלא).

מה שכן, גם בלי שאתרום את תרומתי לא חסר חרא מסביב, ולא חסרים בלוגרים שכותבים עליו. אז אני מגיב אצל(כ)ם. משום מה זה מכביד עלי הרבה פחות מאשר לכתוב פוסט אצלי.

אבל אם כבר נכנסתם, אני אתאמץ לנפק יציאה שלא מסתכמת בפעולת המעיים שלי.

המצגת הזאת (ותודה לממנטו מורי) יושבת באקספלורר שלי משבוע שעבר, לא מרפה ומחכה שאכתוב עליה, בעיקר בשבוע שבו ג'ורג' (you humiliated my father, prepare to die) בוש מכריז בנאום לאומה שהוא אכן טעה בעיראק, ובגלל זה הוא שולח עוד 20,000 חבר'ה שימלאו שקי גופות. המצגת מתארת בראשי פרקים את תרומתה של ארה"ב לעלייתו של סדאם חוסיין לשלטון, מימיו כשטינקר של הCIA, דרך חימושו בנשק כימי בתקופת המלחמה באיראן וכלה בתפיסתו. עוד הוכחה לפער התהומי בין ההכרזות המליציות על המחויבות לקידום הדמוקרטיה בעולם לבין העשייה בפועל, שכל-כולה אינטרסים צרים. וזאת, להזכירכם, האימפריה שבשירותה אנחנו הורגים ונהרגים, מדכאים ומדוכאים, ובטוחים שזו דרכו של עולם.

פוסטים קשורים, יותר או פחות:

  1. אובמה תעשה לי כיף
  2. זוהי עונת יובש