סוכן זוטר, מקסימום לבלר

אם הנושא החם של ישרא הוא אינדיקציה למשהו, הרי שיוסי גורביץ' צודק בטענתו שהציבור הישראלי אדיש למתרחש באירן. נכון לרגע זה, שלושה פוסטים בלבד מופיעים בנושא "טהרן בלהבות", ביניהם אחד שלי ואחד ששמו מתמצת כנראה את ההתייחסות הישראלית לעניין: "טהרן בלהבות? מצוין!"

הייתכן שהישראלים בולעים (שוב) את הנראטיב של אהוד ברק, שלפיו לא ממש משנה מה קורה שם כי גם מוסאווי, האופוזיציונר, הוא "חלק ממשטר האיאתולות"? ברור שהוא חלק מהמשטר, אחרת לא היו נותנים לו להתמודד. אבל המועמד חשוב פחות בעיניי מהציבור שתומך בו: צעירים (שהם כוח אלקטורלי ודמוגרפי רציני באירן), יותר משכילים ומקוונים, פחות דתיים ופנאטים.

אפשר לפרגן לברק ולהגיד שהוא, כמו אובמה, יודע שתמיכה מפורשת שלו באחד הצדדים תשמש קרקע פורייה להאשמות ב"שיתוף פעולה עם האויב" מצד משמרות המהפכה, ולכן נוקט קו עמום. (אובמה פשוט שותק, למיטב ידיעתי.)

אבל איפה הפגנת ההזדהות ההמונית של "מחנה השלום"? באמריקה ובאירופה יוצאים לרחובות, ואצלנו – איפה שהשאיפה לאירן חופשייה יותר אמורה להיות עניין קיומי, לא רק ערכי-מוסרי – מה?

שוין.

כל מה שרציתי לכתוב הוא שבינתיים אני ממשיך לעקוב מרותק אחרי טוויטר, ומעז לדלות את הבשורות הטובות האלה:

* רפסנג'ני, המנהיג-העליון-של-המנהיגים-העליונים, קרא לפגישת חירום של מועצת האייתולות העליונה המומחים (הגוף היחיד שבסמכותו לשלול את סמכותו של חימנאי, המנהיג-בפועל והפטרון של אחמדינג'ד).

* 500,000 איש צועדים בדממה ברחובות טהרן במחאה על זיוף הבחירות והאלימות המשטרתית. מצעדים גם בערים אחרות.

* גם הצבא, לפי הרוח הכללית של הדיווחים, יושב על הגדר אם לא גולש ממנה לכיוון האופוזיציה. מה שמסביר את (ונשמע הגיוני לאור) הסעיף הבא:

* דוברי ערבית נצפו בין כוחות הממשלה. חשד כבד-עד-מבוסס שמדובר בייבוא של ידידינו מצפון, החיזבאללה (ולא בפעם הראשונה). לפי הדיווחים הם גם הכי אלימים. ולמה אלה בשורות טובות? כי זה רק יגביר את הסלידה והניכור ממשטרו של אחמדינג'ד.

* שחקנים בנבחרת אירן עלו למשחק מוקדמות מונדיאל נגד דרום קוריאה עם סרטים ירוקים על הידיים – לאות הזדהות עם "הגל הירוק" שהפך ל"ים הירוק". במחצית השנייה הם עלו בלי הסרטים, וכנראה שאולצו להסיר אותם. (נגמר 1-1, ד"א).

* דיווחים נרגשים (או שמא משאלות לב?) על שוטרים שעוצרים אנשי בּאסיג'י (המיליציה המקורבת למשמרות המהפכה ועושה את "העבודה השחורה" בשבילם [סליחה מראש על אי-דיוקים בתעתיקים ובהסברים, אני ממש לא איראנולוג]), ועל שוטרים עם צעיפים ירוקים שעוזרים למפגינים.

* ולקינוח: הוכחה (?) שאנשי אחמדינג'ד השתמשו בפוטושופ כדי לנפח תמונות של הפגנות תמיכה.

* ודובדבן לקינוח הקצפת:

לפני 20 שנה נפלה חומת ברלין. אני זוכר איך הסתכלנו בטלוויזיה באי-אמון, וראינו את סמל הדיכוי הזה נשבר לרסיסים. תוך חודשים ספורים קרסו משטרים רודניים מבוקרשט ועד פראג. בשבילי, בזמנו, חומת ברלין נראתה אמיתית לא פחות מהים התיכון, לא פחות ממשטר האיאתולות באירן. איפה היא היום?

כבר מזמן שמתי לב לתנודתיות בהיסטוריה, אפילו הקרובה: מאז מלחה"ע השנייה אפשר לזהות גלים של חושך ואור לסירוגין, שאורכם 10-15 שנה נניח. פעולה ותגובה, אקציה וריאקציה. נאורות ופחד. אינפקטד מאשרום ורוני סופרסטאר.

האימפריה התעוררה זה עתה מסיוט בן 8 שנים (ולא שלפני זה היה טוב במיוחד. בדיוק ראיתי אתמול את הסרט JFK…).

גלי ההדף שהיא מעוררת כשהיא ניעורה מרבצה ומתמתחת נפוצים מהר בעולם מרושת ומקוון ומלוויין.

אובמה אמר "כן, אנחנו יכולים!"

אמר ועשה (כלומר נבחר).

והמסר הדהד.

עורר את לבנון.

זעזע את הקאסבה של איראן…

(ואפילו חלחל לכנסת ישראל העבשה והקים את ח"כי האופוזיציה מכסאותיהם! נו, גם זאת התחלה.)

.

[29 תגובות נפלו בדרך מישראבלוג; לקריאת הדיון בחלון חדש]

.

פוסטים קשורים, יותר או פחות:

1. מי רוצה למות ולהמית בשירות ארצות הברית?
2. עת פירעון הגיעה
3. אובמה תעשה לי התחלה חדשה
4. ריאל פוליטיק במזרח התיכון? הייתכן?
5. זוהי עונת ציד