סוכן זוטר, מקסימום לבלר

עוד כמה מילים (וסרטון) על הורות

הבא: לינק שנשמט מהפוסט על חינוך נגד תקיפה מינית ∞ הקודם: במקום שבו לא מכבדים רצונות של ילדים, לא יכבדו גם רצונות של מבוגרים מרמיט בתאריך 16 מאי 2007 | כללי | תגובות (13) תגים: אילוף ממלכתי, ילדים עושים באהבה, פשטות מרצון

13 תגובות עבור “עוד כמה מילים (וסרטון) על הורות”

1. גליה ב-16 מאי 2007 בשעה 16:54 #

   כשהייתי בת שנתיים הושיבו אותי לצייר את דגל המדינה, לא הביאו לנו אמנם חיות בכלוב אבל גידלנו צב בקופסא. אחר כך בבי"ס דילגתי בין טקס לטקס לבין הכנת שיעורים ומבחנים. היום אני תוהה אם החשיבה שלי היתה אחרת ממה שהיא אם הייתי בגן/בי"ס דמוקרטיים יותר. אני חושבת שלא. רוב האנשים שאני מכירה, יצירתיים ומקוריים, גדלו באותה סביבה מוגבלת ויצרו להם בעצמם את אותו עולם חלום.

   [תגובה]

   ללא שם reply on 16 במאי 2007 16:55:

   סרטון קשה. ונכון.

   [תגובה]

   ללא שם reply on 16 במאי 2007 18:48:

   וגם חבל שכל אותם מחנכים נפלאים (וזה לא בציניות) של כל השיטות השונות לא משתלבים בחינוך הרגיל ומאפשרים את אותו חינוך לכולם אלא יוצרים מין שכבת עלית של ילדים שבמילא מקבלים הרבה טוב בבית וממשיכים לקבל טוב גם בגן ובבית הספר בחממה היקרה והנבדלת שלהם.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 16 במאי 2007 21:00:

   

   אני לא חושב שהתנאים במערכת החינוך היו מאפשרים למחנכים האלה ולשיטות האלה להשתלב. ולא מדובר רק על שכר, אלא גם על מספר ילדים בכיתה, תוכנית לימודים, אוריינטציה כללית.
    
   מהדברים שנכתבו בעקבות שביתת המורים האחרונה, נראה שרוב האידיאליסטים נשחקים ונפלטים מהמערכת, או נשחקים ונשארים במערכת. אני לא מאשים אף אחד, אבל גם לא רואה הרבה מקום לתקווה.
    
   לילדים שלא מקבלים הרבה טוב בבית אני יכול להציע רק אמפתיה (ודוגמה אישית, בקטנה, להורים שלהם). זה לא אומר שאני צריך להיכנע לבינוניות ולשלוח את הילדה שלי להיגרס במערכת בשם איזשהו שוויון שלא קיים במילא. ועוד לפני העניין הסוציו-אקונומי, מדובר בסדרי עדיפויות ובמודעוּת.
    
   חוץ מזה אין מה לדאוג, החברה תקבל את שלה בחזרה כשהבת שלי תצטלם חשופת שד עם דגל הקשת על הבריקדות מול הכנסת  

   [תגובה]

   מרמיט reply on 16 במאי 2007 20:51:

   

   השאלה היא כמה יצירתיים ומקוריים האנשים האלה היו יכולים להיות אלמלא הסביבה המוגבלת הזאת. וכמה אנשים שהיו יכולים להיות יצירתיים ומקוריים נכבו במערכת - כי לא היתה להם דוגמא נגדית בבית, נגיד.
    
   מערכת החינוך הממלכתית עוצבה בצורתה הנוכחית כדי לספק פועלים לבתי-חרושת וחיילים לצבא.

   [תגובה]

   ללא שם reply on 16 במאי 2007 22:32:

   התאוריה המוזרה שלי אומרת שכשאתה במסגרת בינונית ומוגבלת אתה תהיה הרבה יותר יצירתי ומקורי (אם יש לך מראש את הכישורים) כי יהיה לך למה להתנגד ואת מה לנסות לשבור. אבל זה לא בדוק אז אני לא בטוחה. חוץמזה מנסיון מאוד אישי אני יכולה להגיד שמערכת החינוך הממלכתית היא לא תמיד שד כל כך איום – זה תלויי בבת האדם שהגרלת בתור מורה.

   [תגובה]

2. חלי ב-16 מאי 2007 בשעה 17:23 #

   מרמיט יקר – הילדה שלי לומדת בחינוך וולדורף. והייתה שנתיים בגן מונטוסרי.
   אם תמצא גן מונטסורי רוץ אליו. אין כמו חינוך מונטוסרי לילדים. פשוט אין

   [תגובה]

3. חלי ב-16 מאי 2007 בשעה 17:27 #

   הסגנון רך וענוד.הפיות והגמדים והמלאכים נעלמים בכיתה גימל. המהות קשוחה. פרוסית. דורשת ציות כמעט עיוור. הילד האחד פחות מעניין, הקבוצה כקבוצה מעניינת.
   חינוך וולדורף לא באמת מתמודד עם היוצא דופן. מריה מונטוסרי ותלמידיה שמים את הילד במרכז. הילד האחד הוא העולם כולו. הוא מטווה לנו את דרכו ואנחנו מלווים אותו ומלמדים אותו בדרך.
   אם אתה באמת רוצה שהילד שלך יעמוד במרכז המחנכים שלו חפש את אנשי מונטוסרי

   [תגובה]

   מרמיט reply on 16 במאי 2007 21:09:

   

   תודה, עזרת לי לשים את האצבע על מה שהפריע לי בוולדורף. נכון, הם לא זורמים עם הילדים אלא "מזרימים" אותם בהתאם לתוכנית (או ה"ריתמוס"), אבל לפחות הם עושים את זה בדרכי נועם  במעון הממלכתי פשוט מנחיתים הוראות, כהכנה לחיים במכונה…
    
   האמירה של האנתרופוסופים "בחירה חופשית היא לא דבר בריא לילדים" הציקה לי בעין בהתחלה, אבל בגיל הרך אני דווקא רואה בה הגיון. אני חושש ששאלתי את המרמיטונת הרבה יותר מדי שאלות בשנתיים של חייה. יכול להיות שהגן "ירגיע" אותה קצת, ובכל מקרה באחת היא חוזרת לבית התזזיתי שלה.
    
   ומן הסתם, ברור שנפקח עין על הילדה עצמה ונבדוק אם טוב לה.
    
   בכל מקרה זה רק לשנה, ואחריה אנחנו מתכוונים לעבור למקום שבו יהיה הרבה יותר מבחר, כולל מונטסורי ואחיותיה (לא שאני יודע על זה משהו חוץ מהשם).
    
   לא הבנתי משהו – הבת שלך היתה במונטסורי ועכשיו היא בוולדורף? ואת לא מרוצה?

   [תגובה]

4. דנה ב-18 מאי 2007 בשעה 0:49 #

   משום מה לא הצלחתי לשלוח לך את התגובה לפוסט הקודם – שבו כתבתי שבעיקרון אתה מדבר על מה שבארה"ב נקרא ATTACHMENT PARENTING. ד"ר סירס (SEARS) הוא הכהן הגדול של השיטה הזאת, שהעיקרון שלה הוא קשב לילדים, מגיל אפס ואפילו ברחם (לידה טבעית, נשיאת תינוק, שינה משותפת וכן הלאה).
   גם בועז (2.5) בגן ולדורף, אני לא יודעת הרבה על החינוך שלהם בשלבים הבאים, אבל יש שם חצר ענקית עם, המון עצים ופרחים, וגםתרנגולות, ובפנים יש צעצועים יפהפיים מעץ ומבד, אוכל טבעי ואורגני שאת חלקו הם מכינים, הם ישנים על שטיחונים חמודים ולא בכלובים ("לולים"). מה אני אגיד לך? לי התחשק להישאר שם…

   [תגובה]

   מרמיט reply on 22 במאי 2007 18:14:

   

   וב"מעגל" השתתפת? לנו עשו באסיפת הורים הדגמה של "סיפור פעיל" שכזה. ממש נהנינו.
    
   ובעברית attachment parenting זה "הורות מקרבת", אם אני לא טועה. ונדמה לי שנתקלתי ברפרוף בשמו של ד"ר סירס בין דפי "באופן טבעי".

   [תגובה]

   דנה reply on 27 במאי 2007 20:54:

   לא השתתפתי במעגל, אני יודעת שיש משהו כזה, אבל יש להם ברכות לארוחות. החביבה עליי ביותר היא הברכה לארוחת עשר. התחלנו להגיד אותה בארוחת הבוקר המשפחתית שלנו:
   For the golden corn and the apple on the tree
   For the golden butter and the honey for our tea
   For fruits and nuts and berries that grow
   beside the way
   We praise our loving mother earth, and thank
   her every day

   [תגובה]

   מרמיט reply on 27 במאי 2007 21:03:

   

   מוצא חן בעיניי.
    
   בסוף תצא לי מכשפה קטנה

   [תגובה]

טרקבק | רסיסי תגובות

הוספת תגובה

Additional comments powered by BackType