סוכן זוטר, מקסימום לבלר

הידעת? (פוסט מחווה)

אכילת חומוס שהכנת בעצמך היא המקבילה החוקית של עישון גראס שגידלת.

(בהוקרה לחייש, כמובן.)

בעניין אחר לגמרי, ולהבדיל אלף הבדלות, הפוסט הזה של ריקי כהן הזכיר לי פוסט שכמעט כתבתי בשבת שעברה:

טקסים משפחתיים

היום יום שישי

עכשיו נריב

על משהו טיפשי.

פוסטים קשורים, יותר או פחות:

12 תגובות עבור “הידעת? (פוסט מחווה)”

חייש ב-28 אפר' 2007 בשעה 17:19 #

נכון אדיר?

[תגובה]
מרמיט reply on 28 באפריל 2007 17:28:

תענוג. וכל כך פשוט, אפילו למטבחופוב כמוני.

[תגובה]
גליה ב-28 אפר' 2007 בשעה 19:46 #

הבעיה היא שזה תמיד רק – כמעט טוב כמו אצל הערבים.

[תגובה]
מרמיט reply on 28 באפריל 2007 22:00:

יכול להיות, אבל אלמנט "אני עשיתי את זה" נותן בונוס שמקזז את הפער העדתי.

חוץ מזה שחומוס טרי מתקלקל מהר מאוד (בניגוד לטחינה גולמית, למשל), כך שאם אין לך גישה יומיומית לערבים זמינים (פלורנטין-יפו, למשל), אין מנוס מלעשות זאת בעצמך.

ועוד בונוס של הכנה עצמית הוא השליטה המוחלטת במרכיבים.

[תגובה]
ללא שם reply on 28 באפריל 2007 22:41:

יש לי גישה לפראדיס אך החומוס שם פחות טוב מזה שביפו ולא מתקרב לזה שבעיר העתיקה ירושלם. לאחרונה יצא לנו חומוס לא רע אחרי שהורדנו בשטיפה את הקליפות.

[תגובה]
מרמיט reply on 29 באפריל 2007 11:42:

זכרתי שקראתי משהו על זה שכדאי להיפטר מהקליפות.

איך הורדתם אותן? פשוט מים בלחץ חזק?

(נשמע כמו שיחה במרכז לקבלה )

[תגובה]
ללא שם reply on 29 באפריל 2007 12:33:

לי זה יותר מזכיר תור לפדיקוריסטית. (בחיים לא הייתי אבל נדמה לי שיש שם קטע של קליפות)
כן, אחרי הבישול, שטיפה.

[תגובה]
אקס-אקסטרימיסטית reply on 30 באפריל 2007 22:55:

לא חייבים בכלל להוריד את הקליפות. למרות שלפני שנתיים-שלוש יצא לי לשבת מול קערה ענקית ולקלף אותם אחד אחד….

[תגובה]
מרמיט reply on 1 במאי 2007 1:20:

יצא לי אחלה חומוס (ולא חומוס אחלה ) בלי להוריד את הקליפות, אבל שמעתי/קראתי שזה עדיף מבחינת הטעם או העיכול או משהו.

לא קריטי, בכל אופן. קערה אחת חוסלה עד הטיפה האחרונה. המשך יבוא.

[תגובה]
דנה ב-29 אפר' 2007 בשעה 1:29 #

בתגובה לפוסט של ריקי כהן: למה לקום אם אפשר להיניק תוך כדי שינה כמעט, כשהתינוק ישן לידי? זוגתי ישנה לילות שלמים בתקופה הזאת. מישהו היה חייב לעשות את זה. רבנו על דברים אחרים, ואחר כך הלכנו לטיפול ולמדנו לפתור דברים בלי לריב. אבל תינוקות ופעוטות (גיל שנתיים הנורא, זה גיל שנתיים וחצי הנורא) מוציאים מאיתנו את הטוב ביותר ואת הרע ביותר. מהניסיון שלי, אם עוברים תקופה כזאת בשלום, יוצאים ממנה אנשים טובים יותר, הורים ובני זוג אוהבים יותר. אני עדיין לומדת…

[תגובה]
מרמיט reply on 29 באפריל 2007 11:46:

גם המריבות שלנו לא נשמעות בדיוק ככה. העילות נעות בין האידיאולוגי לפתטי. אבל התחברתי בפוסט שלה לעניין השגרתיות והטקסיות. כמו מחזור תפילות שצריך להשלים

אז שנתיים הנורא זה שנתיים וחצי? אוי, חשבתי שכבר הגענו (שנה ועשר, ומקסימה ברמות בדרך כלל).

וטיפול זוגי זה כנראה רעיון לא רע. ואמן לשורה האחרונה

[תגובה]
דנה ב-02 מאי 2007 בשעה 23:10 #

המתיקות והקסם שלהם לא נעלמים בכלל, וגם כשזה נראה בלתי אפשרי בכלל, כי איך יכול הליות מתוק יותר מזה, הן אפילו משתכללות ועולות דרגה. הכי מדהים זה, כשאתה באמת במקום טוב, הן ממשיכות להתקיים גם כשהילד שלך בשיאה של התקפת עצבים.

[תגובה]