בלילות האחרונים אני מתמחה בפוסטים היפנוגוגיים.

.

כלומר, פוסטים שמתנסחים לי בראש לפני השינה, עד הפסיק האחרון, אבל כשאני קם… לא, אני לא שוכח, אני פשוט מאבד עניין. זה נראה לי מיותר, תפל, חסר ערך. עוד תוספת רעש לקשקשת שגם ככה רצה ברשת.

ובינתיים הפוסטים שלא פרסמתי הולכים ומצטברים, מה שמוריד עוד יותר את החשק להשלים את החסר.

.

והטריגר שכן הושיב אותי לכתוב, בסופו של דבר, הוא דווקא אחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר בבלוגוספירה: התעלקות על הגלוב.

(איזה מזל שאני אפילו לא מרגיש צורך לשכנע את עצמי שכבר לא אכפת לי מהקאונטר.)

.

כי לעניות דעתי, משהו מעניין עובר על ד"ר (לפילוסופיה) יובל דרור בזמן האחרון. התעוררות רוחנית, כמעט. הוא כותב על האיוולת שבהערצת מותגים ברשתות החברתיות, על האיום שבתרבות המהנדסים של גוגל, על תרבות הרייטינג שהופכת אנשים לסחורות… בקרוב בערוץ הניו-אייג' של NRG ?

.

לא, ברצינות, אני תמיד שמח לראות אנשים שמתפכחים, פוקחים את העיניים, מסתכלים סביב ומריחים את הבולשיט. כל אחד הוא אור קטן (וכולנו יחד השוּמה על הזין של האח הגדול, אבל בל נעכיר שמחות)… אבל יש לי הרגשה שיובל מתעסק בסימפטומים, ומפספס את הכשל הבסיסי שמוליד את הסימפטומים האלה.

.

פשוט, הפוסט האחרון של יובל, עם משפטים כגון "דפוס המחשבה שפושה בכל מקום[,] לפיו הדרך היחידה להבין דבר מה הוא לדבר עליו במונחים של סחורה", הזכיר לי מאמר מכונן שכתבתי בשנה השנייה באוניברסיטה. התפלק לי אז מאמר מבריק באמת, כפי שגם המרצה שלי הסכימה, ולראיה הציון המעולה שקיבלתי עליו אפילו שלא עניתי על השאלה…

.

זה התחיל בהתחקות אחר האג'נדה של האוריינטליסטים האנגלים והגרמנים במאה ה-19, ונגמר איכשהו באג'נדה הנסתרת של הפוסט-קולוניאליסטים הפוסט-מודרניסטים. כי תוך כדי כתיבה הבנתי את הכשל של הפ"מ, ואת האופן שבו האג'נדה הפוסט-לאומית משרתת בעצם את התאגידים הרב-לאומיים ואת "השוק הגלובלי" שלהם.

.

והיופי הוא שעשיתי את זה בעזרת הכלים של הפ"מ עצמם, שדוחקים בקורא לחפש את האג'נדה בבחירת המילים והניסוחים של הכותב. אף חוקר לא יכול להיות אובייקטיבי, הם טענו, והכי מסוכנים הם החוקרים שטוענים שאין להם אג'נדה. אז בחנתי את בחירת המילים של המבקרים הפוסט-קולוניאליסטים עצמם, ונתקלתי בכינויים מזלזלים שהדביקו למושאי הביקורת שלהם, כמו retailer of ideas , יענו "ספסר רעיונות" – ביטויים שמשקפים התייחסות (מרקסיסטית?) לרעיונות ואידיאלים כסחורות.

.

כאשר כל ערך נתפס כסחורה ותו לא, כתבתי, הדבר היחיד שנותר בעל ערך הוא סחורות. ומכאן קצרה הדרך למטריאליזם דורסני.

ערכים, אנשים, מותגים – במבחן הרייטינג הכל שקול.

.

טוב, נו, כשזה התנסח לי בראש זה נראה הרבה יותר ברור, בהרבה פחות מילים.

.

.

וכמעין המחשה לדברים האלה, הסנאפיזציה של החדשות בטלוויזיה נמשכת. אין לי ספק שהכתבה המיותרת הזאת בחדשות ערוץ 2 (רצ"ב קטע קצר מתוכה), על נהג טרקטורון דביל שפרץ לכביש ראשי וקיבל מיד את פרס דארווין מהאוטובוס שנכנס בו, לא היתה משודרת אלמלא היה להם תיעוד מצולם של רגע ההתנגשות, ששודר שוב ושוב ושוב.

.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

ובין אסון לאסון יש גם בידור קל… ושוב יותר מדי בלוגרים, רציניים ומעניינים בימים כתיקונם, משחיתים יותר מדי מילים על הבל הריאליטי ודנים בכובד ראש במראה שמציב איזה מנחם אחד מול פרצופה של החברה הישראלית. ולי יש דז'ה וו, כי אני זוכר שהם כתבו את זה קודם גם על איזה בובליל אחד, ואיזה דן מנו לפניו. ואני תוהה איך כולם קיבלו פתאום זיכרון של דג זהב, ונזכר שצפייה מרובה בטלוויזיה עלולה לעשות את זה.

.

.

"ככלות הכל, הסדרים האנושיים מכוונים לפיזור מחשבה ממושך שבעטיו החיים אינם מורגשים כלל."

(ניטשה, מסות על חינוך לתרבות)

.

הייתי רוצה לצטט כאן את כל הספר הזה, אבל זה הרי לא יעזור. במילא אני מרגיש ש90% ממה שאני כותב מובן רק לי, והתפכחתי מהתקווה לכתוב את הפוסט האולטימטיבי שילחץ על הכפתור וידליק עלינו את האור ואז אולי נפקח את העיניים… אין כפתור כזה.

(עוד פוסט היפנוגוגי שנגנז: כושלאמאשך סיזיפוס, לך לנוח)

.

כי מילים יש כמו חול,

ודווקא יש מה לאכול,

אבל זה לא מספיק.

זה אף פעם לא מספיק.

זה לא יספיק עד שמסה קריטית של אנשים

תפקח את העיניים ותראה שוואלה,

בעצם יש מספיק.

ואז יהיה מספיק.

כי מה שהחושב חושב, הרואה רואה.

מחשבה יוצרת מציאות באבוהה.

(הבני זונות, המחשבה מקולקלת.)

.

.

ובינתיים, חזרה לבועה…

זה כנראה דפוס חוזר אצלי, לפרוש מהדרכה בפורים.

פחות מדי ג'אגלינג היה שם, ויותר מדי משמעת.

יותר מדי מופרעוּת, יותר מדי שרירותיות, יותר מדי מועקה ואלימות וכוחנות מכל הצדדים.

אין מה לעשות, אני פשוט לא בנוי למסגרת.

.

קצת התבגרתי מאז

שהתמכרתי לאז

אבל כבר השתחררתי מאז

אני כבר לא צריך להיות נועז

עכשיו אני גאה להיות ברווז

במים עכורים

שואף לנקיים

שואף לנקיים

(בני בשן – שמע ישראל)

.

.

ועוד מסגרת שאני כנראה לא צריך להתיימר להבין היא מדינה.

.

כנראה שהפנטזיה שלי על ריאל פוליטיק במזרח התיכון הקדימה את זמנה, והפרימאטים אכן רוצים בעיקר להרוג אחד את השני.

(אין בכך בכדי לפתוח שוב את הוויכוח ההוא.)

.

[אוף, עכשיו אני באמת מבואס. למי לעזאזל השאלתי את Reality is What You Can Get Away With , ולמה לא קיבלתי אותו חזרה? בכל אופן, יש שם קטע נהדר עם הגדרות מילוניות זהות למילים "ממשלה" ו"טרוריסט". ועכשיו הלכה לי הפואנטה ]

.

And the Germans killed Jews

And the Jews killed the Arabs

And the Arabs killed the hostages

And that is the news

And is it any wonder

That the monkey's confused

.

[מילים]

.

.

"גם אתה התעניינת בעולם. זה היה מזמן; אני מבקש שתיזכר בזה. תחום הכללים לא הספיק לך יותר; לא יכולת יותר לחיות לאורך זמן בתחום הכללים; וגם, היית חייב להיכנס לתחום המאבק. אני מבקש ממך לחזור לאותו הרגע בדיוק. זה היה מזמן, נכון? היזכר: המים היו קרים.

.

עכשיו, אתה רחוק מהחוף: הו כן! כמה שאתה רחוק מהחוף! זמן רב האמנת בקיומה של גדה אחרת; עכשיו זה כבר לא כך. ובכל זאת אתה ממשיך לשחות, וכל תנועה שאתה עושה מקרבת אותך אל הטביעה. אתה נשנק, הריאות שורפות אותך, נדמה לך שהמים יותר ויותר קרים, ובעיקר יותר ויותר מרים. אתה כבר לא צעיר. אתה הולך למות, עכשיו. זה שום דבר. אני כאן. לא אניח לך ליפול. תמשיך לקרוא.

.

היזכר, פעם נוספת, בכניסתך לתחום המאבק."

.

(מישל וולבק – הרחבת תחום המאבק)

.

.

אני בוכה בגלל לורקה

כשהשכנה שלי גוססת

אני בוכה בגלל המוסיקה

כשעל דלתי דופק

אדם שלא פגשתי

ושואל אם ראיתי

בימים האחרונים

את אבא או אימא שלו

זה הזוג המבוגר שגר מולי

אין אצלם תשובה

אולי ראיתי

אולי

(בני בשן – כרמיאל)

.

.

ובכל זאת, כדי לסיים עם טעם טוב בפה

(כי כבר היה עדיף למרוח את הבלוג בקיא מאשר לכתוב את כל זה),

קצת קולטורה:

.

אטו בישל לצ'אבי

צ'אבי בישל לאנרי (וגם לאטו)

אנרי בישל לאטו

אינייסטה בישל לאלבז

ורק למסי לא נשאר,

אז הוא רץ עם הכדור לתוך השער

.

ברגעים כאלה, עם חברים טובים וקצת חומרים טובים, אני אשכרה מצליח לשכוח כמה העולם מחורבן.

.

.

קבל

עכשיו באהבה

את כל מה שניתן

לך

(בני בשן – קבל עכשיו)

.

פוסטים קשורים, יותר או פחות:

  1. ברק-חוזר (תחנות בזמן #20)
  2. "שלא תשתה לי שם מָרינוֹל!"
  3. זה היה היום שהיה
  4. אינטרלוד תרבותי
  5. איך אפשר לישון כשהמיטה בוערת?