סוכן זוטר, מקסימום לבלר

גם אני הייתי יורה

הבא: לא מרימים ידיים – נלחמים באלימות ∞ הקודם: על קו התפר בין הארה ופרנויה (תחנות בזמן #9.2) מרמיט בתאריך 28 אוק' 2008 | כללי | תגובות (88) תגים: אלימות, פלסטינה-איי, תוגת המעמד הבינוני

88 תגובות עבור “גם אני הייתי יורה”

1. אורה הכפולה ב-28 אוק' 2008 בשעה 15:44 #

   

   
   בשם חזוס ומרינה הקדושה, ככה באמצע היום?
   אצל ההורים שלי בעיירה שכוחת האל בדרום לא נועלים דלתות בלילה בכלל, ולא שמעתי על פריצה אחת.
   מה שכן מכוניות היו נעלמות על ימין ועל שמאל. יש המון בדואים באיזור . אחרי כמה ימים היית מקבל טלפון שאם אתה רוצה לראות את האוטו שלך אז אתה צריך להפרד מכמה אלפי שקלים.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 28 באוקטובר 2008 15:56:

   

   מרינה הקדושה?
    
   מעניין שהם לא פורצים לבתים שם בעיירה. אולי לתושבי העיירה של ההורים שלך יש מוניטין פחות… לפלפי.

   [תגובה]

   אורה הכפולה reply on 28 באוקטובר 2008 16:05:

   

   זה לא אנשים שירו במישהו.
   בחלקים מסוימים של המקום הפורץ עלול למצוא את עצמו מקבל מכות שיגרמו לו לראות את מרינה הקדושה.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 28 באוקטובר 2008 16:38:

   

   לזה התכוונתי.

   [תגובה]

2. גליה ב-28 אוק' 2008 בשעה 16:14 #

   הנה הגעתי..
   יש הבדל בין לקחת אוטו , מחשב, כסף, לבין לקחת חיים. אתה צודק זה מרתיח שמישהו פולש לך הביתה, זה אפילו מפחיד מאוד. אלה אנשים גסים, בתחתית. אבל עדיין, אם פועלים מתוך הגיון ולא מתוך רגש, אין אפשרות לירות. עכשיו אם יכנס אליי לחצר איזה נער לגנוב לי את האופניים, לירות או לא לירות?

   [תגובה]

   מרמיט reply on 28 באוקטובר 2008 16:44:

   

   התגובה של חגי למטה נראית לי די מתאימה.
    
   כשגרתי בפלורנטין, די התחשק לי לרדת לאחד מגנבי האופניים שהסתובבו למטה ולשבור לו עצם או שתיים.
    
   מצד שני, כמו שאמר לי כרגע המקמפסט (סמולני מניאק), לאף אחד לא מגיע למות בשביל DVD.
    
   מצד שלישי, ואם מדובר בנרקומן לחוץ, עם סכין, שייתקל פתאום בבית בילד שיתחיל לצרוח?
    
   מצד רביעי, שלטון החוק פשט רגל.
    
   מצד חמישי, שוב מי שנפגע הוא הגנבים הקטנים והחלשים, ולא העושקים הגדולים שגונבים ברשות.
    
   ובשורה התחתונה, ברגע האמת, הייתי רוצה לשבור לגנב את העצמות. מסכנוּת היא לא תירוץ לאמלל אחרים.

   [תגובה]

   ג’ reply on 30 באוקטובר 2008 17:33:

   

   אין הבדל, את יודעת כמה זמן אנשים צריכים לעבוד (זאת אומרת לקום כל בוקר, לעשות שעות משהו שאתה לא בהכרח אוהב, לחזור הביתה וכל זה כדי שתוכל לחיות כמו שאתה בחרת) בשביל לממן אוטו?
   הדברים החומריים שלנו משרתים את הרוח ולכן הדבר ההגיוני לעשות במישהו שתוקף אותך ופורץ לך לדירה הוא לירות בו ולנטרל את האפשרות שייקח לך משהו שהרווחת ביושר.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 19:51:

   

   תודה, ואני רוצה להוסיף:
    
   חלק מהדברים החומריים האלה (כמו מחשב ואוטו, במקרה שלי), משרתים גם את היכולת שלי להאכיל את המשפחה שלי.

   [תגובה]

3. חגי ב-28 אוק' 2008 בשעה 16:33 #

   כל מקרה לגופו כמובן.
   שלושה גברים חמושים בסכינים משוטטים בביתנו
   באישון לילה = סכנה.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 28 באוקטובר 2008 16:49:

   

   בפירוש.
    
   אבל כאן מתחילות הדקויות, כמו בתגובה מעליך - ומה אם הם לא נכנסים לבית, אלא רק לחצר?
    
   אז תירה באוויר, ואז יעצרו אותך והפורצים יחזרו למחרת, כשאתה לא בבית?
    
   אוף, חבל שהחיים לא פשוטים כמו משחקי מחשב…

   [תגובה]

4. תובל ב-28 אוק' 2008 בשעה 16:44 #

   נכון, מנגד, להעביר חוק שיאפשר יריה לעבר כל מי שנכנס לנחלה שלך, תוך כדי צווחות רדנקיות בנוסח "גט אאוט אוף מיי פרופרטי", עלול לפתוח שער שאינו לעניין.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 28 באוקטובר 2008 16:47:

   

   זאת הרי הבעיה עם חוקים – שהרזולוציה שלהם ("כל מקרה לגופו") בעייתית, ותמיד יש שטחים אפורים.
    
   לא מגיע עונש מוות לכל מי שנכנס לגנוב כמה פירות. מצד שני, לא מגיע ליישובים שלמים לחיות בתחושה שרכושם הפקר, וזאת התחושה ששוררת כאן.
    

   [תגובה]

   תובל reply on 28 באוקטובר 2008 16:51:

   אולם הבעיה אינה בחוק, כי אם באכיפה, כפי שהיטבת לתאר.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 28 באוקטובר 2008 18:15:

   

   נו בטח, למשטרה יש דברים יותר חשובים להתעסק בהם
    
   סתם, אני יודע שהם בתת-תקציב ותת-תקנים ותת-רמה.

   [תגובה]

   וורצל reply on 29 באוקטובר 2008 14:38:

   יש להם מספיק תקציב לחקור ולהפחיד כמה ילדים שעישנו ג’וינט.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 17:06:

   

   לזה התכוונתי במשפט הראשון, עם הקריצה…
   ואפילו חשבתי עליך כשכתבתי אותו.
    
   זה נכון שסדרי העדיפויות של הרשויות דפוקים, אבל גם היכולת פגומה.

   [תגובה]

5. צ’יקי ב-28 אוק' 2008 בשעה 17:27 #

   לי יש פורץ קבוע שגונב לי את המחשב הנייד. לאחרונה זה לפני שבוע אבל אני עדיין לא רוצה שהוא ימות. מעדיף כליאה.
   זה לא שאני נגד עונש מוות, אבל אני מעדיף שיהרגו את הגנבים הגדולים. למשל, בנקאים שזורקים אנשים לרחוב.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 28 באוקטובר 2008 18:16:

   

   אני נגד עונש מוות.
   אבל אני בעד הגנה עצמית.
    
   ונכון, שוב הגנבים הקטנים נדפקים והגדולים מקבלים מוזיאונים על שמם. לא הבטחתי פיתרון לכל עוולות העולם.
    
   וברוך הבא לבלוגי הצנוע, יא צ’יקי. לונג טיים נו סי.

   [תגובה]

   תוהה reply on 29 באוקטובר 2008 23:57:

   באמת? וכל פעם אתה קונה נייד חדש ?
   למה הוא לא צמוד אליך או משהו?

   [תגובה]

   ג’ reply on 30 באוקטובר 2008 17:35:

   

   זה קצת מוזר, אני הייתי מעדיפה שהוא ימות.

   [תגובה]

   צ’יקי reply on 3 בנובמבר 2008 1:43:

   ושרי אריסון? היית מעדיפה שהיא תמות? אני יודע איפה היא גרה. מדוע מותר להרוג גנב שגונב משהו שעולה אלף שקל ואסור להרוג בנקאי בזמן שמיליונים נגנבים)
   אני לא קורא למוות של אריסון, היא נשמעת לי כאשה עם כוונות טובות, אף שאיני מסכים איתן).

   [תגובה]

   ג’ reply on 3 בנובמבר 2008 10:07:

   

   למה שיהיה לי אינטרס להרוג בנקאי?!
   אין לי דבר נגדה.

   [תגובה]

6. אקס ב-28 אוק' 2008 בשעה 18:01 #

   

   מגורש! מגורש! מגורש!
    
   כל מה שצריך זה לדמיין איך אתה מרגיש כשאתה בצד השני. נגיד שיש לך ילד. נגיד הוא הסתבך עם האנשים הלא נכונים. הוא בן 18 והם בני 23. הם משתמשים בסמים קשים והוא קצת פה ושם נגרר אחריהם. ואז יום אחד מתקשר אליך שוטר מוקדם-מוקדם בבוקר ומספר שהילד נורה. הוא פרץ עם החברים לשטח של מישהו, ובעודו רץ עם המסך השטוח שלהם לאוטו ירו לו בגב. הוא מת במקום. בן 18. ואתה ידעת במאה אחוזים שזאת תקופה כזאת של אקסטרימיזם נעורים, שזה היה רק רגע אחד של חיפוש, נפש של משורר שרוח מרדנית העיפה אותה לרגע לקצוות של השוליים החברתיים. שנה-שנתיים הוא היה מתיישר. אבל לא.
    
   יד קלה על ההדק זה מאוד מסוכן. כשאתה מתיר אלימות אתה לא יכול לנתב אותה רק כנגד פושעים. היא תמיד תמיד תמיד תפגע בכולם. גם בך.  נראה לי.
    
    
    

   [תגובה]

   מרמיט reply on 28 באוקטובר 2008 18:28:

   

   תודה על התגובה מעוררת המחשבה.
    
   אני חושש שבמקרה המדובר, שנה-שנתיים והוא היה מתברג במקום גבוה יותר בהיררכיה של הכנופייה.
    
   והאלימות כבר פה, רק שכרגע היא חד-צדדית. אם אנחנו כבר בענייני "הצד השני" ותסריטים היפותטיים, תחשבי על זה שהנרקומן המתלמד פרץ אליו הביתה, ופתאום הילד שלו התעורר והתחיל לצרוח, והפורץ שהיה בקריז איבד עשתונות וחתך לו את הפנים.
    
   מי שבוחר בדרך של פשע (ואני לא מדבר פה על פילוח מסטיקים במכולת, ואפילו לא על גניבת אופניים מהחצר, ובטח לא על התנסות בסמים, אלא על פריצה שיטתית וריקון בתים, שזה מה שהיה במקרה הזה) צריך לדעת שהוא עלול לשלם את המחיר. הרשויות כבר מזמן לא מתיימרות אפילו לגבות את המחיר הזה.
    

   [תגובה]

   שמעון הצדיק reply on 30 באוקטובר 2008 15:03:

   אני צריך לדמיין אך זה בצד השני.
   אני מבין שאותו אדם ירצח אדם אחר איזה זקן ששדד אותו אני מבין שאני צריך לחשוב אך הוא מרגיש אחרי שהוא רצח את הזקן.
   אין לי מלים להביעה את השאת נפש שלי ממך אקס

   [תגובה]

   מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 15:50:

   

   היי, היי. צדיק או לא צדיק. בלי שאט נפש ובלי הטחת רפש אצלי בבלוג.
    
   ויכוח ענייני, כן?
   עלבונות אד-הומינם לא.
    
   תודה.

   [תגובה]

   אקס reply on 30 באוקטובר 2008 17:07:

   

   אהלן שמעון הצדיק.
   שאת(ט) הנפש שלך היא צל"ש עבורי.
    
   אני יודעת שהזדהות עם הצד השני זה לא משהו שמלמדים אתכם באקדמיית הטוקבקיסטים.
   וכן, לא רק לנסות להבין איך הוא מרגיש אחרי, אלא גם תוך כדי ובעיקר לפני. ולנסות להבין מה הביא אותו למצב הזה, כי זאת הדרך היחידה בה ניתן ללמוד משהו. ואולי אפילו למנוע את המקרים הבאים. או לפחות חלק מהם.
   אני מאמינה שהלב של האנשים הוא טוב. אפילו זה שלך, למרות שאתה מתבטא בצורה … אהמ… כזאת. (מרמיט ביקש בלי עלבונות, וזה. אני מעדנת).
    
   ועוד משהו שאני חייבת להגיד לך. זה עולם מאוד קטן שמסתובב מהר-מהר. אני מקווה שיש לך הרבה שנות התבגרות לפניך, תזכור שהדברים לא תמיד פשוטים ולא תמיד מסתדרים כמו שאתה מתכנן. ויום אחד אתה עלול למצוא את עצמך בצד שאתה יוצא בנחרצות נגדו. שלא מיוזמתך. ויהיו לך את כל הטיעונים הכי מוצדקים וטובים בעולם. וזה לא משנה אם אתה תהיה זה שהקנה מכוון אליו או רק מישהו שיקר לך. מי שתומך בקנה בסוף ימצא את עצמו מתבונן אל תוך הלע השחור. כך או אחרת.
    

   [תגובה]

   מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 20:02:

   

   בעולם של קארמה אידיאלית ומכווננת היטב, המשפט האחרון שלך היה נכון אולי.
    
   במציאות שלנו, גם מי שלא תומך בקנה מוצא את עצמו בסבירות גבוהה מתבונן אל לועו של קנה זה או אחר, בקונסטלציה זו או אחרת.
    
   ומן הראוי להחליט אם ברגע כזה אתה מתכוון לשאת תפילה לאלוהים, או למשטרה, או שאתה לוקח אחריות על גורלך בכל המובנים, כולל אלה הפחות-נעימים.
    
   אני מזדהה לא פחות ממך עם מצוקתם של נרקומנים בני 18 ופליטים בני 24. ההזדהות הזאת נגמרת ברגע שהם באים לקחת ממני בכוח את מה ששייך לי, את מה שעבדתי בשבילו ומה שדרוש לי לפרנסתי. ברגע הזה אעשה כל שביכולתי כדי למנוע מהם לעשות את זה, ולהרתיע אותם מלנסות שוב בעתיד.
    
   (שאלה: נניח שהנרקומן בן ה-18 יפיל בדרך, לגמרי בלי כוונה, את העריסה של התינוק שלי. גם אז אני אמור להבין לנפשו?)
    
   "ואהבת לרעך כמוך," שנו חכמיכם זכרונם לברכה. ודרשו: קודם תאהב את עצמך כמו שמגיע לך, אחר כך תאהב את רעך כמוך.

   [תגובה]

   ללא שם reply on 30 באוקטובר 2008 20:46:

   וחכמים אחרים אמרו תן את הלחי השנייה אם מישהו מחטיף לך סטירה. החוכמה היא לדעת איזה חוק יתן את המענה הטוב ביותר לאזרחים. חוק שמאפשר ירי על פורצים הוא לא המענה הטוב ביותר בגלל שאזרחים לא ידעו מתי הם יכולים או לא יכולים לירות ואי אפשר לסמוך על שיקול דעתו של אדם בחרדה. לחיות עם הידיעה שהרגת מישהו גם זה לא עניין פשוט, אפילו אם הוא לקח לך את האוטו שקרעת את התחת כדי לקנות אותו.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 21:11:

   

   אני לא מקבל את עניין הפניית הלחי השנייה הזה.
    
   כמו כל טכניקה, הוא נכון במקרים מסוימים ולא תקף באחרים.
    
   כמו כל טכניקה שהועלתה למדרגת ציווי אלוהי, הוא רק עושה בלגן ומקשה על השיפוט.
    
   זאת הרי הבעיה עם דתות, ועם חוקים בכלל. הם מכפיפים את הדינמיות של המציאות לפרדיגמה מקובעת, סטטית.
    
   ובגלל זה, בין השאר, לא התייחסתי בכלל בפוסט שלי למצב החוקי. כתבתי רק מה אני הייתי עושה במצב כזה.

   [תגובה]

   וורצל reply on 30 באוקטובר 2008 21:20:

   +2 על אקדמיית הטוקבקיסטים.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 21:23:

   

   שוקרן

   [תגובה]

7. חנן כהן ב-28 אוק' 2008 בשעה 18:51 #

   

   כששמעתי על המקרה, חשבתי עליך. בגלל המקום זה קרה.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 28 באוקטובר 2008 18:58:

   

   ששש, שומרים פה על עמימות

   [תגובה]

8. בני. ב-28 אוק' 2008 בשעה 20:45 #

   

   מסכים איתך בכל מילה.
   אין אדם עושה דין לעצמו, אלא אם כן מדובר בדיני נפשות.
   אפילו לפני הספירה תרבויות מאד בסיסיות כבר הבינו שבלי הכלל הזה החברה לא תשרוד כי אנשים יוכלו לאיים על אחרים בלי להיות מאוימים בעצמם.

   [תגובה]

9. המתחזק של דנג'ה-גנג'ה ב-28 אוק' 2008 בשעה 21:26 #

   

   לא מתואמים, אבל אתה מגורש, מגורש, מגורש!
    
   עד כמה שאני יודע החוק מאפשר לך כבר עכשיו להגן על עצמך עם אקדח, אם זה מה שאתה רוצה. הוא לא מאפשר לך לקבוע את עונשו של הפורץ ולהוציא אותו לפועל. במקרה של שי דרומי, האיש כבר ברח, והוא רדף אחריו. זה שדרומי הפך לגיבור – ואפילו הירוקים הזמינו אותו לרוץ איתם לעיריית ב"ש, אני לא יודע מה להגיד על זה.
    
    
   ומבחינה קארמטית, יכול להיות שהתגרית עכשיו בגורל, וזימנת לעצמך פורץ. כתוב מהר פוסט שבו אתה נתקל בו בלילה, מציע לו משהו לאכול, קפה, ואיזה קטנה. לא מאוחר מדי.

   [תגובה]

   מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 13:00:

   

   קטנה בצלעות, אתה מתכוון?
    
   איפה גבולות ההגנה העצמית? בגוף שלי? במזון שלי? בבגדים שלגופי? במשלח ידי?
    
   אם פורץ לוקח את העדר שממנו אני מאכיל את המשפחה שלי, גם אז אני אמור להזמין אותו לקפה?
    
   ובמקרה הנוכחי, הפורצים לא ברחו. הם היו בדרך בין בית אחד שהם רוקנו לבית הבא שהם עמדו לרוקן.
    
   (אפרופו קטנה, ואפרופו השיחה שלנו מפעם על סוטול וסובלנות, יכול להיות שאם היה לי חשיש לא הייתי כותב את הפוסט הזה? )
    

   [תגובה]

10. ברי ב-28 אוק' 2008 בשעה 21:41 #

    כמי שגר במרכז של עיר גדולה בארץ הקודש ששמע על לא מעט גניבות, פריצות, וחטיפות תיקים באזור, אני יכול לומר שהחוק לא יעזור כאן, הפריצות נעשות תמיד כשהדייר לא נמצא, ועקב הצפיפות בעיר יש סכנה לפגוע בשכן בכדור תועה.
    כל עוד הפשע משתלם אין מה לעשות.

    ד"א, בעלי נסיון בנושא אומרים שצריך להשאיר "טיפ" לגנב בשטרות למקרה שהוא לא מוצא משהו בשבילו לקחת, כדיי למנוע את השחתת הדירה.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 13:06:

    

    טוב, אני אזכור להשאיר כמה שטרות ליד הקפה והעוגה.
     

    [תגובה]

    שמעון הצדיק reply on 30 באוקטובר 2008 15:05:

    אני מתחייב בפניך ביום שהגנבים יבינו שדינם יהיה בדרך כלל מוות הגניבות ימעטו הם מוזמנים לשדוד בנקים

    [תגובה]

11. Kilgore Trout ב-28 אוק' 2008 בשעה 22:54 #

    

    נכון.

    [תגובה]

12. המתחזק של דנג'ה-גנג'ה ב-29 אוק' 2008 בשעה 1:26 #

    

    איך אני אוהב אנשים שיש להם תשוקה בוערת למוסיקה שהם אוהבים. כשעמדתי היום עם ^&*)% מהעבודה ואמרתי לו ששפי ישי מופיע עם ארז לב ארי בפסטיבל הפסנתר, העיניים שלו נדלקו והוא מיד ציטט לי כמה שורות מתוך הדיסק (האלמותי)  של שפי (אהבה ושנאה). מכיוון שזה קרה היום, וזה קשור לפוסט ולתגובות שלי ושל סקא, הנה כל השיר – (השורות שהוא ציטט – בהטיה)
     
    אזיקים שיר רחוב (רוני סומק)
    שמו לו אזיקים על היד כי אין אהבה בעולם.
    הוא גנב ממטרה
    כדי שהשוטרים יבואו ויחפשו אותו
    מתחת למטה ויראו לו
    מה זה לגנוב ממטרה כשאין לך אפילו דשא בשבילה.
    אין לו גם אב, ואמא שלו היא שורה במחברת של העובדת הסוציאלית.
    איזה רגלים לבנות היו לה, לסוציאלית
    כמו גבינה 9 אחוז שהגישו כל בקר במוסד,
    ואיך היא אמרה לו שהוא מציר יפה עורב
    ובאותו יום הלך לארמני בעיר העתיקה
    שיקעקע לו כזה בשריר, כאילו היתה היד שלו
    קיר במערה עתיקה
    יופי של כנפיים ראו שם
    ועינים
    והראש הנוטה לשמים שהיו
    תקרת חדר המעצר.
     
     
     
     

    [תגובה]

    מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 13:11:

    

    אתה ואקס מנסים כנראה לשכנע אותי שגם הגנב הוא בנאדם, שאם צובטים אותו הוא מצתבט, ושהוא לא אשם בנסיבות חייו שהביאו אותו לאן שהביאו.
     
    ואתה יודע מה? אין לי ויכוח אתכם.
     
    כמו שהודיתי בתגובה לשחר, גם אקדח אין לי.
     
    אבל אם הייתי נתקל בפורץ בבית שלי, הייתי משתדל מאוד לגרום לו כאב ברמה שהיתה מעודדת אותו לעשות הסבה מקצועית.
     

    [תגובה]

    המתחזק של דנג'ה-גנג'ה reply on 30 באוקטובר 2008 12:23:

    

    טוב, אהובי, התחלתי לכתוב לך עוד תגובה, וזה נהיה פוסט אצלי.

    [תגובה]

13. דנה ב-29 אוק' 2008 בשעה 4:36 #

    ראיתי פעם סרט, אני חושבת שקראו לו Slacker, שהיה מין אוסף של סיפורים שלא לגמרי התחברו זה לזה, המשותף לכולם היה שהם התרחשו באוסטין, טקסס. אחד מהם היה של קומוניסט או אנרכיסט זקן, שחוזר הביתה ומוצא פורץ, והוא באמת מזמין אותו לשבת ולדבר, ואומר לו שיקח מה שהוא רוצה, והפורץ שעמד לקחת את הטלוויזיה לוקח בסוף ספר אנרכיסטי או קומוניסטי או משהו. סיפור מהסרטים. אין לי מושג מה הייתי עושה בחיים האמיתיים. סביר להניח שהייתי קופאת מפחד מתחת לשמיכות רק מהמחשבה שיש שם מישהו. בדירה בתל אביב יש לנו רב בריח וסורגים. אבל רק המוות בטוח, וגם איתו, לא בטוח מתי. בסנטה קרוז אני לא נועלת את הדלת, לפעמים אפילו לא את האוטו, אבל לפני כמה חודשים שרפו את המכונית של השכן, אולי ממחתרת למען זכויות בע"ח. ובקיץ תמיד קורה משהו בדאונטאון, מישהו נדקר, נרצח, מישהי נאנסת. ואז שואלים אותי אם אני לא מפחדת לחזור. כנראה שלא.

    [תגובה]

14. שחר ב-29 אוק' 2008 בשעה 8:42 #

    אני רק ניטפוק קטן לפני הגירוש: יש לך נשק בבית?
    כי אם לא (ואני די בטוח שלא) אז אחלה שתגיד שהיית יורה.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 13:04:

    

    אתה צודק, אין לי.
    וכנראה שזה לא מקרי, כי גם אין לי מבנה נפשי של מישהו שיורה באנשים.
     
    מצד שני, יש לי לום.
     
    אני כבר אארוז את עצמי בשקט. ד"ש לזהבה.

    [תגובה]

    שחר reply on 29 באוקטובר 2008 13:08:

    אין צורך לארוז, אתה מבין, כי רק הוכחת את מה שהיה ברור מראש. יכול להיות שהיית יורה, אם היית אדם אחר, אבל אתה לא.
    את זהבה, לעומת זאת, דווקא הייתי שמח לגרש, ואני אף שוקל להתפקד למפלגה לראשונה בחיי כדאי לנסות ולעבוד על זה.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 13:24:

    

    אולי באמת עלית פה על משהו.
     
    גם בסרטי אקשן אני מעדיף מכות על נשק חם.
     
    ומעבר לזה – יותר קל לי נפשית לחשוב על שימוש בנשק קהה כמו אלה מאשר בנשק חד (כמו cleric אמיתי ).
     
    אז כן, אני לא הטיפוס שמחזיק נשק בבית. אני גם מעדיף להסתער על פורץ עם מקל מאשר עם סכין.
     
    ועדיין, המחשבה שמישהו ייקח דברים שלי, שעבדתי קשה מאוד על השגתם, ופשוט ילך לו בחופשיות, נראית לי חסרת הגינות בסיסית. ומאחר שאני יודע שהחוק לא יעניש אותו, אנסה מאוד להעניש אותו בעצמי.
     
    (וכדי לחסוך את השאלה הבאה שלך: השתמשתי באלימות פיזית פעמיים בחיי הבוגרים. פעם אגרוף ופעם דחיפה. אני לא גאה בזה, אבל גם לא מתבייש. הגיע להם.)

    [תגובה]

    חוד התער reply on 30 באוקטובר 2008 12:46:

    

    אני הייתי Cleric / Illusionist רמות 27/28  ( ברמה שלושים מקבלים כוחות מיוחדים לפי השיטה שלנו ) עד לפני כמה שנים, כשהפסקנו לשחק.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 15:52:

    

    וואו, רמה 28
     
    העיקר שלא דקרת אף אחד.

    [תגובה]

15. BoR|S ב-29 אוק' 2008 בשעה 9:08 #

    החוק הזה יוצר אפליה סמויה בין אנשים שיכולים להגן על עצמם לפי חוק (כאלה הזכאיים לשאת נשק) וכאלה שאין באפשרותם להגן על עצמם.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 13:04:

    

    גם נכון.
     

    [תגובה]

16. .:נתנאל:. ב-29 אוק' 2008 בשעה 20:29 #

    

    אני מסכים איתך, אבל זה לא מפתיע שהמערכת הישראלית דפוקה.
    כמו ההוא שקשר את הגנבים ואחרי זה הם תבעו אותו.
    גם קראתי בעיתון שבבריטניה, אדם אחד גנבו כל הזמן מהגידולים אז הוא שם גדר תיל כדי שלא יגנבו ובשביל שאף אחד לא יפצע ביקשו ממנו להוריד אותה והיחיד שיכל להפצע מזה זה מי שנכנס לאיזור הגידולים.
    כך שאפשר להתנחם שזה לא רק המערכת הישראלית.. הבעיה היא כזאת, החוקים קובעים שחיי אדם זה הדבר הכי גרוע שאפשר לפגוע בו, ונוצר תסביך מתי שחוקים מתערבבים בגלל שחיי אדם תמיד יצופו למעלה

    [תגובה]

    מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 20:44:

    

    אני חושב שערך חיי אדם עולה על כל ערך אחר, אבל אני לא חושב שהוא מבטל אבסולוטית כל ערך אחר.
     
    כמו שרמזתי כבר, אני לא דוגל באלימות ומשתדל להימנע ממנה ככל היותר, אבל אם מישהו דורך לי על הרגל בכוונה ובעקביות, אני עלול לדחוף.
     
     

    [תגובה]

    מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 20:50:

    

    (ועיקר שכחתי: ברוך הבא )

    [תגובה]

17. Azazello ב-29 אוק' 2008 בשעה 20:36 #

    

    היה מקרה לפני כמה שנים, הלך לו איש ברחוב(משום מה ציינו בזמנו שהוא היה רופא) ופתאום באה אליו חבורה נערים מתוקים שהחליטה להושיע אותו מארנקו ועצמותיו השלמות. האיש שהיה לו רשיון נשק (ובמקרה גם נשק) חשב לו:"רגע האם לא לשם זה ביקרתי במטווח?" חשב ועשה, הוא ירה יריית אזהרת ובמקרה שרט קלות את זרועו של אחד מנערי החמד. קיבל שלוש שנים.

    ומהתגובות כאן יש לי תחושה שרבים היו מצדיקים את גזר הדין.
    משהו כאן מאוד לא בסדר…
    אוקי גם הם בני אדם, אז מה?
    יש לנו מזמני זמנים מנגנון של מעשה ועונש, והוא פועל לא רע. אם אני הולכת לשדוד בנק אני לוקחת בחשבון שאני עלולה לבלות את שארית חיי בכלא, אם אני הולכת לשדוד בית אני אקח בחשבון שאני עלולה לסיים עם כדור ואפילו שניים בגופי הענוג.
    פשוט והגיוני, לכן אנשים עושים שוקלים אם כדאי או לא.
    אם אני אסתכן רק ב"נו, נו, נו", למה לי ללכת לעבוד? למה בכלל לשים על הדבר הלוטה בערפל הנקרא חוק?
    ודרך אגב, במחוזות הרד נקס בארה"ב מאשרים טיפול הולם בפורצים (למשפט תגיע רק אם החלטת לטפל גם בפורצים של שכניך) ואיכשהו הם לא טובעים בערימות גופות של נערים שודדי תפ

    [תגובה]

    מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 20:50:

    

    תודה על דברי הטעם.
    כבר התחלתי לפקפק בעצמי… לא בעמדה שלי, אלא ביכולת שלי להגן עליה בוויכוח תאורטי.
    (http://www.2jk.org/praxis/?p=1578">לקריאה נוספת)
     
    כמו שכתבתי בפוסט, אם היתה לי הרגשה שיש סיכוי שהרשויות ידאגו לעונש הולם בסבירות מרתיעה, לא הייתי תומך בלקיחת החוק לידיים.
    אבל בפועל, הגנבים באמת מרגישים שהם יכולים להסתובב בשטח  בחופשיות בכל שעות היממה, ובמקרה הכי גרוע הם תמיד יכולים לברוח, והמשטרה לא תגיע אליהם בחיים.
     
    בהסתברות כזאת, רק פראיירים לא יקחו את הצ’אנס.
    והם הרי מוחלשים ונדכאים… (ומה אני?)
     
    אז אני לא יודע אם אני רוצה להגיע למחוזות הרדנקס, אבל אני כן רוצה להרגיש שיש טעם בזה שאני הולך לעבודה בבוקר, כמו שהיטבת לתאר.
     
    <ברוכה הבאה. מזמין את עצמי לשלך >

    [תגובה]

    מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 20:59:

    

    ועוד משהו שכתבתי במקום אחר, ונראה לי רלוונטי גם פה:
    כל זה לא קורה באזורי ה"ספר" - חוות בודדים בדרום הפרוע, או התנחלויות (שם נראה לי שהפורציםדווקא  יותר מפחדים מיריות) - אלא 20 דקות מתל אביב.

    [תגובה]

    Azazello reply on 29 באוקטובר 2008 21:07:

    

    היגיון בריא של פורצים,
    ככל שמתקרבים לת"א כך גדל ריכוז יפי הנפש

    [תגובה]

18. לִילִי ™ ב-29 אוק' 2008 בשעה 21:07 #

    

    אני חייבת להסכים איתך… כשהייתי ילדה קטנה לא הבנתי למה גנבים מתעסקים בבתים של אחרים. היום אני כבר יודעת, אבל זה לגמרי לא אומר שאני מצדיקה את זה..
    ואם היה לי רישיון לנשק והיה לי נשק והייתי יודעת איך משתמשים בו והייתי בסיטואציה כזו, אני חושבת שהייתי גם יורה. אולי לא הייתי יורה במטרה שהוא ייהרג, אבל בכל זאת.

    [תגובה]

19. חסר מעש ב-29 אוק' 2008 בשעה 22:16 #

    

    אלן דרשוביץ אמר פעם, שההבדל בין אמריקה לישראל הוא שבאמריקה יש את שיטת המושבעים, ובישראל יש שופטים. בגלל זה שם אף חבר מושבעים לא יעניש אדם שתקף פורץ, בישראל פוסקים כנגדו נזק של 40,000 ש"ח מינימום.

    אולי אנחנו גם צריכים לעבור לשיטת המושבעים בארץ, ולתת לנו האזרחים לתת פסקי דין כמו שצריך!

    [תגובה]

    מרמיט reply on 29 באוקטובר 2008 22:20:

    

    נקודה מעניינת שלא חשבתי עליה בכלל. תודה.
     

    [תגובה]

    וורצל reply on 30 באוקטובר 2008 0:08:

    שיטת המושבעים היא קטסטרופה. הסיבה שיש שופט היא שהוא מומחה בעניין. אפשר להעלות את מספר השופטים, אפשר לצמצם את האפשרויות שלהם או להגדיל אותן תחת החוק.

    [תגובה]

    חסר מעש reply on 30 באוקטובר 2008 16:12:

    

    גם במשפט מושבעים יש שופט, שופט שמומחה בעניין. תפקידו הוא לוודא שהמשפט יתנהל כראוי. הוא גם יכול לבטל פסק דין של מושבעים, והיו מקרים בהם שופטים אמריקאים עשו את זה.

    ישנם 2 מקרים מעניינים: אחד הוא של האו-פר הבריטית שילד נהרג תחת חסותה. המושבעים פסקו שהיא אשמה, והשופט זיכה אותה.

    מקרה אחר הוא המקרה של האחים מננדז, שרצחו את ההורים שהתעללו בהם. המושבעים רצו לזכות אותם בגלל הההתעללות, אבל השופט לא הרשה להם, ולכן הם הואשמו בעברה פחותה יותר.

    [תגובה]

    Freidenker reply on 14 בנובמבר 2008 17:27:

    צריך שופטים טובים יותר, לא גרועים יותר (מושבעים).

    [תגובה]

20. שרהלה ב-29 אוק' 2008 בשעה 23:08 #

    

    למי שזה לא קורה, יכול להגיד שלא נורא, בסך הכל הלך רכוש. אבל מי שחווה פריצה כזאת יודע שזה הרבה מעבר לרכוש, זאת פגיעה במה שנראה כמו מבצר בטוח, חדירה לאינטימיות ותחושת חוסר אונים. שלא לדבר על זה שאצל הורים, הצורך הטבעי והבסיסי להגן על הילדים נפגע במקרה של פריצה כזאת.
    אני מניחה שאם היתה לי אפשרות, הייתי יורה, ברגליים.
     
    וכמו שכתבו מעלי – הבעיה העיקרית היא אובדן האמון במערכת הפורמלית שאמורה להסדיר נושאים של חוק ופריצת חוק. כשאין אמון במשטרה, נראה שכל אחד חייב להגן על עצמו. אבל זאת פריצה בסדר החברתי, ויש סכנה שהסדק הזה יתרחב ויהפוך לשיטפון.
     

    [תגובה]

    trasi reply on 30 באוקטובר 2008 0:05:

    ואללה הזכרת לי.
    לפני 20 שנה, כשנכנסנו לבית חדש, צמוד קרקע. וכל האזור היה מוקף פועלי בנין ערבים.
    על השבוע הראשון נכנסו בלילה, שברו תריס דק, לקחו מכשיר וידאו והלכו.
    באמת הרגשה חרא, לא חשוב הוידאו, תחושת הבטחון, שיכלו לתת זבנג להורים שלך ולפגוע בנו.
    אבל ממרחק של שנים, שוכחים.

    ובמחשבה קרה, אני מניח שאם היינו נתקלים בהם הם היו בורחים. יש מרחק גדול בין לגנוב ולנקוט אלימות.

    צריכים להבין שזה הדרך של החברה לתקן את עצמה. תחשוב על הילדים הבדואים הרעבים שקיבלו ארוחה חמה בזכות הפריצה.
    תחשוב על הנרקומן האומלל שעוד שנה שנתיים של פריצות יהיה כ"כ מפורק שאפילו לפרוץ הוא לא יוכל.

    [תגובה]

    וורצל reply on 30 באוקטובר 2008 0:12:

    אגב, כל הטיעונים האלו:
    אין לבדואי דרך אחרת להרוויח כסף? אין לנרקומן דרך אחרת להרוויח כסף? קשה לי, באמת, להאמין שצריך לגנוב במדינת ישראל כדי לשרוד. לא dvd, ולא לגנוב בשיטתיות.

    ומצד שני מרמיט אתה משתמש בביטוי ’להעניש’ שהוא בכלל לא משהו. להעניש זה לא ענייני. אני יכול ללמד אותם אם בא לי, אני יכול להגן על המשפחה שלי, אבל להעניש?

    [תגובה]

    מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 15:36:

    

    אני חושב שטראסי היה אירוני, וגם אני כמוך תוהה למה זה שאחרים דפוקים נותן להם לגיטימציה לדפוק אותי, ואני צריך להפנות את הלחי השנייה בנימוס.
     
    כשאני מדבר על "ענישה", מה שמעניין אותי הוא ההרתעה. במצב הנוכחי הגנב יודע שאין לו מה להפסיד – בעל הבית לא יפגע בו, והמשטרה לא תגיע אליו בחיים. אני בעד לאזן קצת את המשוואה הזאת.

    [תגובה]

    גליה reply on 30 באוקטובר 2008 17:27:

    וורצל אתה חי בחממה כנראה. קשה לך להאמין שבמדינת ישראל צריך לגנוב כדי לשרוד? אני מציעה ביקור בכמה פנימיות שבהן חיים מאות ילדים שהוריהם לא הצליחו לגדל אותם. אני מציעה ביקור באזורי טיפוח/קיפוח, אני מציעה ביקור בבלוקים שליד הבית שלך אם יש כאלה.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 20:06:

    

    טוב, אני אעשה ביקור בית אצל כל פורץ כדי לבדוק אם הוא גונב כדי לשרוד, או סתם כי זה כסף יותר מהיר וקל מכל עבודה אחרת שהוא יכול לעשות.
     
    כי כשכל כך קל לגנוב ולצאת בלי עונש, פראייר מי שהולך לעבוד.
     

    [תגובה]

    גליה reply on 30 באוקטובר 2008 20:23:

    התגובה שלי מתייחסת לאמירה שבישראל לא קשה לשרוד ולא לגנבים ספציפיים אלו או אחרים.
    כנראה שבנושא ההגנה העצמית והאם זה אפשרי על פי חוק להרוג פורצים תישאר בינינו מחלוקת.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 20:46:

    

    לא דיברתי על חוק.
    לא התייחסתי בכלל להשלכות החוקיות.
    כתבתי מה אני הייתי רוצה לעשות.
     
    (הבהרות בפוסט הבא, בכל אופן. אם כי לא בטוח שזה יישב את אי-ההסכמה.)

    [תגובה]

    וורצל reply on 30 באוקטובר 2008 21:28:

    אני באמת חי בחממה.

    מה שכתבתי מקודם הוא חלק מטיעון טיפה יותר גדול, נראה לי, שאין באמת עניים בישראל. לא עניים אמיתיים, לא אנשים עם בטן מתנפחת. וגניבות, כשהן מבתים של אנשים, הן לא בדיוק גניבות של ילדים רעבים ללחם.

    הנתון שאני מכיר הוא שתשעים אחוז מגניבות הרכוש הן של נרקומנים. אני לא יודע אם הוא נכון, ואני לא יודע איך בדקו אותו, זה הבאסה להתווכח על נושא שהוא לא המומחיות שלי.

    די, לא, מי שנכנס לבית של מישהו לגנוב הוא לא רעב ללחם שאין לו אופציה אחרת. לא ולא ולא.

    * אני לא יודע בקשר לערבים ובקשר לבדואים, אבל זה בטוח ככה אצל היהוד.

    [תגובה]

    ללא שם reply on 30 באוקטובר 2008 22:28:

    זה נכון שפה זה לא אפריקה ואפשר לקנות לחם ולא לרעוב. אבל אני פוגשת ילדים שבאים לבושים בסמרטוטים, אין להם קלמר, התיק של אח שלהם שהם קיבלו יד רביעית ואני מביאה את הנעליים המשומשות של הבן שלי כדי שיהיה להם מה לנעול. יש סיפורים שאתה לא מאמין. לידינו. פשוט אומללות. והרבה מאוד תיסכול מצטבר. אז אפשר לסחור בסמים ולהרוויח לא רע, אפשר לגנוב, אפשר לעבוד במפעל שישים שעות בשבוע ולהרוויח ככה משהו מינימלי. אבל זאת באמת גם לא המומחיות שלי..

    [תגובה]

21. ק.ק ב-30 אוק' 2008 בשעה 5:59 #

    כל בעל חייים שתדחק אותו לפינה, בין אם זה אוגר, סנאי, כלב או חתול, ינשך, ישרוט וימלט על נפשו במטרה להגן על עצמו. עכשיו, פורץ שנכנס לביתך עם נשק קר או חם במטרה לגנוב רכוש, ראוי שייתקל בחפץ כהה מאוד בראשו שיגרום לו לחשוב פעמיים לפני שישוב לפרוץ. אנשים נוטים להסתכל על הנושא כמתן לגיטמציה לאלימות, אך עצם העובדה שהם מסרבים להילחם בתופעת הפריצות, היא זו שמאפשרת אלימות רכוש.
    אין לי אקדח, אני לא מאמין באקדחים, אבל במידת הצורך אעשה את כל שצריך להגן על אישתי וביתי.

    [תגובה]

22. הצועד בנעליו ב-30 אוק' 2008 בשעה 8:31 #

    

    לי אין רובה או נשק חם אחר.

    אבל יכול להיות שהייתי מגיע למקומך.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 20:08:

    

    גם לי אין, אם זה לא היה ברור.
     
    מכיר את הספר "שיבומי"? (מומלץ!) 
    יש שם מישהו שמתמחה באמנות לחימה שמתבססת על חפצי יומיום נפוצים וזניחים.
    כזה אני רוצה.

    [תגובה]

23. שמעון הצדיק ב-30 אוק' 2008 בשעה 14:58 #

    המציאות מכתיבה את האמת ואין אמת יותר מזו של המציאות.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 20:10:

    

    הבנתי כבר מזמן שאין מציאות אחת.
     
    מה שתיארתי בפוסט היה המציאות מנקודת הראות שלי.
     

    [תגובה]

24. פרח הדובדבן ב-30 אוק' 2008 בשעה 15:45 #

    

    לא הייתי יורה
    אני לא מבינה למה לירות באדם אם זה לא להגנה עצמית. היית רוצה שאחרים ירו עלייך בעיתויים שנראים להם מוצדקים (אפילו אם לוא דווקא לך)??
    למה אתה מתכוון במחנה יפי הנפש? אנשים שרק אומרים והיו עושים אחרת? עושים אחרת אבל טועים?

    [תגובה]

    מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 20:12:

    

    אנשים שפוסלים כל אלימות פרט להגנה עצמית, בלי לחשוב עד הסוף מה זה "הגנה עצמית".
     
    ואם הייתי פורץ לבתים של אנשים אחרים וגונב את רכושם, בהחלט הייתי מצפה שאנשים יירו עלי בעיתויים שנראים להם מוצדקים, אפילו אם לאו דווקא לי.

    [תגובה]

25. בַּיִם ב-30 אוק' 2008 בשעה 17:26 #

    טאף, קשה לשפוט אדם עד שנעמוד במקומו
    אני לא הייתי רוצה בכל מקרה להחזיק נשק בביתי
    לא רוצה לירות באף אחד
    אגב לא חסרים אמצעי הרתעה שלא לוקחים חיים כמו גזים שונים, שוקרים ועוד…
    וזהמספיק בשביל לנטרל מישהו עד שהמשטרה תגיע.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 20:14:

    

    גם אני לא הייתי רוצה להחזיק נשק, ולא לירות באף אחד.
    בטח שלא הייתי רוצה להרוג.
     
    אבל בהחלט הייתי רוצה לעכב את הפורץ עד שהמשטרה תטרח להגיע.
     
    ולא הייתי רוצה להיות במקומו של היורה.
    וגם לא של הירוי.

    [תגובה]

    וורצל reply on 30 באוקטובר 2008 21:30:

    אפרופו המשטרה. הקטע העצוב הוא שנגיד ומעכבים אותו עד למשטרה מה השגנו בזה? נכון, הוא אולי לא יגנוב כמה שנים אבל הוא יילך לבית כלא וזה לא בדיוק בית הבראה והוא לא יצא משם עם עניבת פפיון ויחלק זרי פרחים לזקנות, אז אפילו זה לא יעזור. זה הזין. אחד מהם.

    [תגובה]

    מרמיט reply on 30 באוקטובר 2008 22:03:

    

    WORD!

     

    הרי הכלא הוא אקדמיה לפושעים, שילמדו מה הם עשו לא נכון http://israblog.nana10.co.il/moodicons/sad.gif&quot;>

    לא שיש לי פיתרון אחר, ודנג’ה כתב נכון בפוסט התגובה שלו שמדובר בסרטן חברתי, אבל אני לא מתכוון לחלק את הרכוש שלי לכל דורש עד שנמצא תרופה לסרטן הזה. אז אני אסתפק באקמול לעת עתה.

     

    <הזכרת לי שבספר הזומבים שתרגמתי, אחד השינויים בארה"ב בעקבות המשבר היה ביטול בתי-הכלא וחזרה לעונשים כמו הלקאה פומבית בכיכר העיר. הסיבה לצעד היתה שהם לא יכלו להרשות לעצמם להחזיק ולכלכל אזרחים לא-יצרניים, אבל אחרי שהם התחילו הם גילו שזה הרבה יותר אפקטיבי כהרתעה, מפאת הקלון של הפושע בתוך הקהילה שלו.  

     

    אבל נראה לי שבשביל שזה יהיה אפקטיבי, "צריך" משבר "קצת" יותר חמור.>

     

    [תגובה]

26. סוכן זוטר, מקסימום לבלר » זוהי עונת ציד ב-15 מאי 2010 בשעה 2:59 #

    [...] וקיבלו חומת מגן מבטון בגובה ארבעה מטר. למען הכנות, אני לא יכול להאשים אותם על הדרישה לגדר שתגן עליהם מפני שניר. אבל גם הם אחראים, [...]

טרקבק | רסיסי תגובות

הוספת תגובה

Additional comments powered by BackType