סוכן זוטר, מקסימום לבלר

בשנה הבאה נשב על המרפסת ונשיר שירי פופ אירניים?

עדכון (22:18)

סוף טוב הכל טוב – לפחות מבחינת נורית הירש, אם לא לקריירה שלי כבלש תרבות.

בועז כהן מעדכן בתגובות ש"לא היה ולא נברא", ולא מדובר בגניבה מאף צד, אלא בגירסת כיסוי איראנית לשיר של אהוד מנור ונורית הירש, מהימים שבטרם היות "השטן הקטן".

זה יפה, שגם ישראלים וגם איראנים חולמים איך ישבו בשנה הבאה על המרפסת. נקווה שאכן יהיו ציפורים נודדות לספור, ולא יחידות קרינה רדיואקטיבית.

[אכן, "זה היה יכול להיות סקופ מרעיש, אבל זה לא" ]

אם הייתי תאב רייטינג, הייתי נותן לפוסט הזה כותרת כמו "האם נורית הירש 'קיבלה השראה' מזמר פופ אירני, או ההפך?" אם הייתי בלוגר רציני, הייתי פונה לנורית הירש עצמה ומבקש את תגובתה לדמיון מעורר ההשתאות, שלא לומר לזהות המוחלטת בין הלחן של להיטה הקלאסי בשנה הבאה ומנגינת שיר ישן של זמר פופ אירני בשם Aref . היות שאני לא זה ולא זה, אני זורק את הכפפה לכל מי שירצה לעשות פולו-אפ לסיפור המסקרן הזה. רק אל תשכחו ללנקק קרדיט…

העובדות, כפי שהצלחתי ללקט בכמה דקות של תחקיר: השיר "בשנה הבאה" יצא לראשונה על גבי תקליטון (איזו מילה מרנינה) של אילנית בשנת 1970. על הזמר Aref (עארֶף? ) מצאתי רק מה שכתוב עליו בדף המידע של Last.fm : יליד 1941, חלוץ עטור הצלחה של פופ רומנטי באירן בשנות השישים. מה שנותן לו לכאורה פוֹר קטן על נורית הירש. את תאריך היציאה המדויק של השיר המדובר, Koochooloo, לא הצלחתי למצוא; בשביל זה צריך כנראה מישהו שדובר אירנית פרסית.

הנה קטע מתוך השיר

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

[ותודה לחנן כהן].

באותו תחקיר שטחי לא הצלחתי למצוא שום התייחסות לשיר הזה באינטרנט העברי, כך שאולי אפילו מדובר בסוג של סקופ.

ואיך בכלל הגעתי לשיר הזה? הכל בזכות צוּגה, שאמאן וחוקר מוזיקלי בלתי נלאה, שגילה את נפלאות Last.fm (הם מתכוונים להתחיל לגבות תשלום; אני מתכוון לשלם, אם רק אצליח לפתוח חשבון פיי-פל) ויצא boldly למקומות מוזיקליים שאיש לא היה בהם מעולם.

אז עכשיו הוא נדלק על מוזיקה אירנית, וגם אני יצאתי לתור אותה בעקבותיו, אחרי שהשמיע לי את הקטע המפעים הזה:

(שמתם לב איזה ביזור משימות הצעתי בפוסט הזה? זה בהשראת המאמר המרתק הזה, שהצליח לעורר אפילו "מתבודד" נטול פייסבוק-טוויטר-סלולרי כמוני למחשבה נוספת. ושוב הפרחים לקולקטיב, מעיין בלתי נדלה של פרספקטיבות.)

[20 תגובות, ביניהן העדכון המוסמך של בועז כהן, נפלו בדרך; לקריאה בחלון חדש]

פוסטים קשורים, יותר או פחות:

22 תגובות עבור “בשנה הבאה נשב על המרפסת ונשיר שירי פופ אירניים?”

ללה ב-30 מרץ 2009 בשעה 19:12 #

אכן מדובר בזהות, ולא דמיון, מהקטע ששמעתי.
אני באופן אישי מתעצלת להרים את הכפפה ולטפל במשימות כאלה (בקושי בעצמי אני מטפלת…) אבל עדכן אם יתגלה מידע המסיר את הלוט מעל העניין.
אגב, מה שלום טייס החלל העתידי? לא הזכרת את זה זמן רב.

[תגובה]
מרמיט reply on 30 במרץ 2009 19:20:

ברור שמדובר בזהות, סתם השתעשעתי במלים (את רואה? זה מה שקורה כשמגזימים במחמאות לכתיבה שלי )

ולא התכוונתי אלייך. לא חסרים בלוגרים (/עיתונאים ברובם) שאוהבים לבדוק דברים כאלה. אולי הייתי צריך להציע להם את זה אישית, או פוסט-אורח או משהו, אבל בקושי בעצמי אני מטפל…

אשמח לעדכן. אשמח עוד יותר להתעדכן

ושלומו בסדר, חמסה חמסה חמסה.
אין ספק שכבר מהרחם, ילד שני מקבל פחות יחס מהראשון. הרבה פחות. מה שמזכיר לי את מכת בכורות.
(מה שמזכיר לי פוסט שכבר לא ייכתב, על ההגדה כפי שסיפרה לי בתי, וכפי שאני (בעיקר לא) סיפרתי לה.)

"כן מותק, הנוגשים היו רעים.
לא מותק, לא כל המצרים רעים, רק הנוגשים.
ונוגשים יש לא רק במצרים"

[תגובה]
ללה reply on 30 במרץ 2009 19:32:

אוי, נזכרתי שכתבת משהו דומה בחנוכה, אז יש לך רגישות לתכנים של גני-ילדים, הא?
אני, עם אמא גננת, קצת יותר סבלנית. ונראה לי שגם כתוצר של מערכת החינוך (ועוד הדתית)- יצאתי סביר, והעיקר- ספקנית למהדרין.
(באנו חושך לגרש בידינו אור ואש, זה היה, או ההיפך?)

יופי על הקטן בהתהוות. שמחה שהכל מתקדם כשורה.

אנחנו התחלנו לחפף באלבומים ובתיעוד גם איתו כבר, ומה יהיה בשני (אִם-)

יצאתי היום לחופשה ממלחמת ההתשה של מערכת החינוך. (כל כך הייתי צריכה את זה. כמה שהם מקסימים, הילדים, צריך להתרענן מהם לעיתים תכופות מאוד כדי להמשיך לשמור על שלוות השוטף.)

שבועיים וחצי שלמים של בית (לא יודעת אם לשמוח.)
אה, והפסקתי לעשן, כלומר- עברתי לטבק, דראם. מנסה להוריד התמכרויות, או בעצם- לעבור מאחת לשניה (אם כי דראם מעשנים הרבה פחות מסיגריות רגילות, ועדיין יש את ההתעסקות הזאת שאני זקוקה לה.)

יענו, אני בחופש וסחית. שילוב מעניין.

המשך

[תגובה]
מרמיט reply on 30 במרץ 2009 20:10:

יש לי רגישות לתכנים שוביניסטיים (במובן הרחב של המילה), רוויי עוינות ואלימות, בעיקר כשמחדירים אותם לילדים רכים.

לך תסביר לה למה פרעה רצה לזרוק את הילדים ליאור…

ובכלל, אנחנו חוזרים מהגן ברגל, האביב בשיא פריחתו מסביב, והיא מנסה להיזכר איך קראו לאח של משה… נראה לי בזבוז.

לשמחתי היא התחברה בעיקר לסיפור משה בתיבה, והיא משחקת אותו במתיקות אינסופית.

חוץ מזה היא חזרה היום מהגן עם כוס יין לאליהו הנביא, ומאז היא מלאת התרגשות מהאפשרות לראות אותו כשיבוא לשתות. הסתכלתי עליה בארוחת צהריים, כשמילאה את הכוס והשתפכה בהתלהבות, ונזכרתי בכל הסיפורים קורעי הלב על הילדים שגילו שסנטה לא קיים… אז אני משתף פעולה.
זה לא אסון שהיא מתוודעת לקצת מיתולוגיה מקומית. אבל אם בל"ג בעומר הם הולכים לבית חב"ד, היא נשארת בבית.

[תגובה]
ללה reply on 30 במרץ 2009 20:31:

הוי, אליהו. כמה חיכינו, דרוכים ומצפים. מודדים בעיננו הקטנות כל מילימטר בכוס היין הניצבת גאה במרכז השולחן.
היה או לא היה?
צריך לתת להם להאמין באגדות.
וגם לנו לא יזיק קצת להאמין בקסם (אני יודעת שאני פונה לקהל הנכון…)

[תגובה]
מרמיט reply on 30 במרץ 2009 20:46:

אני בעד אגדות.

אבל בסיפור הזה, אני מהצד של נביאי הבעל

[תגובה]
בַּיִם reply on 30 במרץ 2009 21:20:

בני בן ה- 6 חזר היום מהגן ושאל : ’למה שואלים את הקושיות ולא את הלבנות?’

[תגובה]
מרמיט reply on 30 במרץ 2009 22:25:

מקור בלתי נדלה להברקות, החג הזה.

[תגובה]
בַּיִם reply on 30 במרץ 2009 23:39:

כן, אגב מדי פסח אני נוהג להתחפש לאליהו ולהיכנז כניסה דרמתית באמצע הסדר ולתבוע את היין שלי!
הקטן מאוד מתרשם

[תגובה]
ללה reply on 30 במרץ 2009 19:32:

-המשך-

ועוד כמה החלטות ועוד כמה דברים מעניינים. אקיצר, אצלי מעניין למדי. אם כי ביתי מידי לאחרונה. אבל גם זה תלוי רק בי.

טוב זה כבר נהיה פוסט כאן אז די לכעת.

(מה עושים עם הפירסומות? הן מפריעות לי?)

http://israblog.nana10.co.il/moodicons/hug.gif"> src="http://israblog.nana10.co.il/moodicons/hug.gif"> src="http://israblog.nana10.co.il/moodicons/hug.gif">

[תגובה]
מרמיט reply on 30 במרץ 2009 20:02:

איזה פרסומות? אני רואה שאנשים מתרעמים, ולא מבין על מה מדובר.

תיהני מהסחיות. אני העדפתי להיגמל ממערכת החינוך

[תגובה]
ללה reply on 30 במרץ 2009 20:34:

חבל (למערכת החינוך ואולי גם קצת לךָ).

הפירסומות בתגובות, חכה, בקרוב אצלךָ.

בנתיים אני לא ממש נהנית, אבל עברתי את שלב הנזקקות, נדמה לי.

[תגובה]
אורה הכפולה ב-30 מרץ 2009 בשעה 19:29 #

ונעמי שמר גנבה מהביטלס
הקץ למיתוס על יצירה מקורית בארץ!

[תגובה]
ללה reply on 30 במרץ 2009 19:37:

איזה מיתוס איזה?
כל שירי קום המדינה הם בכלל שירים של אמא-רוסיה, לא?
אנחנו גניבה ספרותית פר-סה. זה מה שאנחנו.

[תגובה]
אורה הכפולה reply on 30 במרץ 2009 19:43:

וקטיושקה אז יצא לסוח…

משהו כזה?

בכלל בזמן האחרון יוצא לי לחשוב שיש לנו מעט מאוד נכסי תרבות שלא גנבנו ממישהו.

[תגובה]
מרמיט reply on 30 במרץ 2009 20:41:

בדיוק קטיושקה, ולא רק היא.

אבל על אלה כתוב בד"כ "לחן: רוסי עממי". או משהו כזה.

עכשיו נזכרתי שקראתי פעם שבכל מקום שכתוב בשירונים "לחן: עממי", מסתתרת וריאציה כזו או אחרת של פלגיאט.

[תגובה]
אורה הכפולה reply on 30 במרץ 2009 20:47:

יש מי שגר בצריף רעוע
יש מי שגר בתוך ארמון!!!

יא יא משלטי!!

[תגובה]
מרמיט reply on 30 במרץ 2009 20:04:

אז זהו, שבהתחלה באמת חשבתי שזה "של" נעמי שמר, בדיוק כי יש לה עבר… ואז גוגל גילה לי שזאת נורית הירש.

[תגובה]
בני. ב-30 מרץ 2009 בשעה 20:14 #

אויש. אתה הורס לנו את כל הילדות שלנו, מרמיט.

[תגובה]
מרמיט reply on 30 במרץ 2009 20:19:

למה הורס? מעשיר

הידיעה שכולנו פיזמנו בשמחה כזאת לחן פופ איראני, זה נותן תקווה שאולי אנחנו לא כ"כ שונים מהם אחרי הכל, לא?

[תגובה]
בני. reply on 30 במרץ 2009 20:21:

אולי הם עוד ירחמו עלינו אחרי שהם ירכיבו את הפצצה האיראנית.
מעניין מי יהיה הקורבן במקומנו.

[תגובה]
גליתחתן ב-30 מרץ 2009 בשעה 20:23 #

[תגובה]