Maximum Joy
(Can't read Hebrew? Just scroll down & press Play)
זוכרים שהבטחתי לקרוא לכם כשיהיה מיקס יותר מלוטש? אז זהו.
עוד סשן לילי, והפעם בחזרה לגואה.
הקטע עם טרקים בסגנון הזה הוא לא ממש נועדו לבּיט-מאטצ'ינג. בק"ק גואה הם נוגנו בכלל מקלטות DAT [מישהו זוכר?] שלא אפשרו שינוי מהירות בכלל, וכשהצפצופים הפסיכדליים האלה מוכפלים הם עלולים להעיק על האוזניים בקקופוניה. מצד שני, לנגן אותם אחד אחרי השני משעמם אותי. נראה מה נעשה, אולי נזרוק באמצע כמה קטעים עם יותר באס בשרני ופחות טרבל צפצפני. לחילופין, אפשר אולי לחתוך באקולייזר.
הטקסט לעיל נכתב לפני המיקס עצמו. עכשיו נשאר לשמוע לאן החיים ייקחו את התוכנית הזאת…
את זה כתבתי אתמול (ד') לפנות ערב, זמן קצר לפני שהתפגרתי על הספה בתשישות. היום המרמיטה החליפה אותי במשמרת הבוקר (5:30-8:00), מה שהשאיר לי כוחות לקום אחרי ההשכבה ולרדת למרתף, אל מזבח הוויניל.
The moon's smile is widening every night, staying longer in the sky. (mixing time)// about 3 hours ago from Echofon
* * *
בסוף הלכתי על פתיחה ותיקה שלי: השיר ששמו ככותרת הפוסט ממוקסס עם The Age of Love האלמותי, שממשיך לקקטוס של Union Jack. לשמחתי האינסופית, גיליתי במהלך החימום (מועיל מאוד, מסתבר!!) שבניגוד להנחתי המוקדמת, הBPM של הקקטוס הלז קרוב להפליא לזה של טרק אחר בהוצאת פלטיפוס, חדש יותר (1996, כן? אצלי בראש הוא עוד "חדש", אולי כי קיבלתי אותו מג'יימס בשלהי תקופת לונדון) ואהוב לא פחות…
(tea break) there's nothing else I would rather be doing right now than this. Moulding harmony out of vinyl. Meditate… longer // about 2 hours ago
* * *
אז ככה זה התחיל. בהמשך הBPM טיפס לאיטו, כרגיל. עוד כמה קלאסיקות, הרבה פסיכדליה, לא מעט קולות נשיים משתפכים, שעטת בּייס-דראם שוצפת עם קורטוב של בּרייקים מלודיים לנשימה, ואפילו כמה "ניצחונות" (אין לי התנגדות לניצחונות כשלעצמם, אבל קודם שתהיה איזושהי התמודדות, איזו דרך לעבור, מאבק כלשהו בשדים שבפנים; אי אפשר רק הפּי-הפּי-הפּי כל הזמן; זה שטחי ומזויף כמו "השלום מתחיל בתוכי").
יצא 93 דקות, כולל קינוח בדמות שיר היפ-הופ חמוד ונאיבי מ-1999 (בהשתתפות לוריין היל, לחובבי הז'אנר) שהצמדתי לרצף הניצחונות המסכם והמתקתק מתוך דחף עז לשים משהו (ועל הדרך להרגיע את האצבעות בקצת סקראצ'ינג שלוח רסן).
mixing time finished. Maximum Joy // about 1 hour ago
* * *
אני מקשיב לזה לראשונה תוך כדי כתיבה, ומעלה את הקובץ לבלוג בו זמנית. [השעה אחת בדיוק.] אני קולט כמה גליצ'ים כמובן, אבל אני קולט גם שאני מתקן בצורה מהירה וחלקה יותר (ולכיוון הנכון, בדרך כלל), שאני מתעקש פחות כשזה מתפקשש, ובעיקר שאני לא מתאמץ לתקן את מה שלא מקולקל.
(ובזאת, בני, למדת את ערכה של אי-עשייה, מהדהד לפתע בראשי קולו הסרקסטי של מורי ורבי לענייני מיקסוסים, החכם הסיני הזקן ג'יימס.)
בקיצור, האזנה נעימה
נהניתם? הפיצו לחבריכם שבעניין
לא נהניתם? לא נורא
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
* * *
A cleanse outside, in freshly-rained night air; a prolonged utanasana, a healthy barf and a cat-stretch. This Shit is Powerful Intensive // about 1 minute ago
* * *
עשרה לשתיים, הקובץ גמר לעלות בדיוק כשהסקראצ' הראשון של הקינוח הפתיע אותי בקול שהזכיר לי את בתי הישנה למעלה. אחחח, זה היה טוב.
the flesh is a trap
The Magick is REAL
פוסטים קשורים, יותר או פחות:
15 תגובות עבור “Maximum Joy”
הוספת תגובה
Additional comments powered by BackType
אבי לבקוביץ ב-22 ינו' 2010 בשעה 4:04 #
מיקס מצוין ובחירה מצויינת עוד יותר להבליט ממנו. "מקסימום ג'וי" הוא השיר הכי טוב של פרנקי גואוס טו הוליווד. אני מתפלא שהם אפילו לא טרחו להוציא אותו כסינגל. so epic!
[תגובה]
מרמיט reply on 22 בינואר 2010 10:26:
תודה רבה, אבי!
כיף לשמוע שנהנית.
המיקס הזה הוא בהחלט ליגה אחרת מכל מה שעשיתי עד כה.
והשיר אכן אפּי. נתקלתי בו במקרה, בתקופה שבזזתי חנויות תקליטים משומשים בלי הכרה, ונדלקתי על האופטימיות ושמחת החיים שלו. בגחמה של רגע ניסיתי למקסס אותו, ומה רבה היתה שמחתי לגלות שהוא מתחבר לאייג' אוף לאב כאילו הופרדו בלידתם.
ד"א, בטח שמת לב שהמיקס הזה (וגם הקודם) מלא מנטרות גנוסטיות שהיו יכולות להשתלב יופי בהרצאה שלך. כאילו ה"אילומינטי" אמרו: אין לכם ראש לקרוא ספרים? לא נורא, נביא לכם את הידע בהפוכה, דרך הרגליים. אחחח, הניינטיז, איזה עשור של התעוררות דתית…
[תגובה]
אבי לבקוביץ reply on 25 בינואר 2010 20:02:
השיר מקסימום ג'וי הוא כולו מנטרה גנוסטית אחת גדולה. Immanentizing the eschaton to a new age of infinity. הייתי אמור להשמיע אותו בהרצאה, אם הייתי מספיק להגיע ל"ירושלים החדשה". לא נורא, בפעם הבאה
[תגובה]
מרמיט reply on 26 בינואר 2010 9:24:
ברצינות? אלה המילים? מודה שלא התעמקתי בהן מעבר למה שהצלחתי לפענח משמיעה. זה גנוסטי במפגיע, זה
נראה לי בפעם הבאה כדאי לך להתחיל עם השיר הזה
אתה מוזמן להשתמש במיקס שלי. אם תרצה אותו בפורמט WAV, גם אפשרי.
רגע, אני לא מוצא את השורה הזאת במילים באינטרנט??
גם זה יפה, בכל אופן:
Feeling the wonder, of sun ,rain and thunder
Unravelling life's mysteries, living to make history
Free at last…
[תגובה]
אבי לבקוביץ reply on 3 בפברואר 2010 14:59:
אלה לא המילים. התכוונתי שכל השיר מדבר על זה שחזון אחרית הימים (שהוא האסכטון) הופך מדבר טרנסצנדנטלי לדבר של כאן ועכשיו. כומר, השחרור הגדול הוא ב"עידן החדש והאינסופי".
[תגובה]
רוני ב-22 ינו' 2010 בשעה 16:33 #
עכשיו זה זמן טוב לבקש הסברים (או לינק מתאים)?
מה ההבדל בין ניצחונות ל "סתם" טראנס? איך גואה קיבלה תת ז'אנר משל עצמה? ולמה התכוון המשורר כשאמר בייס-דראם / ברייקים…??
[תגובה]
מרמיט reply on 23 בינואר 2010 20:22:
עכשיו זה זמן מצוין. אני אנסה לענות כמיטב יכולתי, אבל זה לא מוסמך בשום אופן.
קודם כל, טראנס-ניצחונות זה בעיקרון טרקים שגורמים לך להרים את הידיים באוויר ולהרגיש כמו מלך העולם
Put your hands up in the air like you just don't care
הטרקים האלה מתאפיינים לרוב במלודיה סוחפת, אופראית ממש, שעולה ועולה ועולה. יש כמה דוגמאות במיקס הזה, כמו The Flesh is a Trap ו-Warrior שבאים לקראת הסוף. זה די קיטשי, במינון ותזמון נכונים זה יכול להיות כיף, כשמפציצים טרק אחרי טרק כאלה זה נהיה מגוחך.
הלאה – יש כמה וכמה תת-סגנונות בטראנס, ואני לא מתיימר להכיר את כולם מספיק טוב. גואה-טראנס זה שם נרדף (או תת-ז'אנר?) של טראנס פסיכדלי: לא הכי מהיר, עם הרבה צפצופים גבוהים ורעשים שונים ומשונים. גם סימפולים הודיים/אינדיאניים וכו' הם מאפיין די נפוץ. יש גם תת-ז'אנר פסיכדלי אפל יותר, מה שנקרא "חפירות", שהיא מוזיקה קצת יותר מינימליסטית, יותר רפטטיבית, שהצפצופים בה הם יותר חריקות ושריטות.
עוד סגנונות: אסיד-טראנס (יותר מהיר ומינימליסטי מהפסיכדלי, פחות מלודי, מורכב לרוב משכבות צליל שנבנות זו על זו), פול-און (מהיר, רפטטיבי וכמעט נטול ברייקים*, פופולרי מאוד בארץ, מעיק לי על האוזן די מהר), טכנו-טראנס (מינימליסטי מאוד, בעיקר באסים) וכן הלאה. אלה לא הגדרות מדויקות כאמור, בטח תוכל למצוא כאלה איפשהו ברשת.
בייס-דראם הוא התוף הדומיננטי והבאסי שדוחף את הקצב; בּרייקים הם הקטעים שבהם התוף הזה משתתק – להבדיל מברייקביט שהוא סוג אחר של מקצב, לא 4X4 פשוט אלא משהו יותר מורכב.
זה על קצה המזלג
עוד שאלות?
[תגובה]
אבי לבקוביץ reply on 25 בינואר 2010 20:05:
כתבתי פעם על טראנס קלאסי, למרות שהגואה טראנס באותה התקופה היה באמת הרבה יותר פסיכדלי ואתני. במקביל למה שכתוב כאן, אם את מכירה את בנקו דה גאיה – אז זה היה הטראנס של אז.
http://www.hasharat.co.il/html/10uneed_28.php
[תגובה]
מרמיט reply on 26 בינואר 2010 9:28:
מה זה "כתבתי פעם"?
link or it didn't happen!
(או שאתה בעצם ס. בולצמן? תודה על הלינק לסקירה המקיפה בכל אופן.)
וטרק של בנקו דה גאיה במלוא יפעתו האתנית (במיקס מהיר יחסית) מופיע בסט אחרי Now & Zen (הטרק עם meditate longer).
[תגובה]
אבי לבקוביץ reply on 3 בפברואר 2010 15:00:
אני = ס. בולצמן
כמו אמינם אני גם מארשל מאת'רס וגם סלים שיידי
[תגובה]
מרמיט reply on 4 בפברואר 2010 11:19:
הייתי צריך לנחש
ומסתבר שהמיקס הזה כולל 2 טרקים מתוך עשרת האלבומים המובילים שלך, ועוד טרק שמוזכר שם, ועוד שניים מהרשימה למתקדמים.
(ואפילו תפסתי אותך בטעות! הטרק של בנקו די גאיה נקרא Heliopolis, ולא כפי שנכתב שם.)
[תגובה]
סוכן זוטר, מקסימום לבלר » ריפלוקס והבעיה היהודית ב-25 ינו' 2010 בשעה 13:09 #
[...] הקבועים יכולים לחזור לשמוע שוב את המיקס מהפוסט הקודם. זה מה שאני עושה ברצף כבר ארבעה [...]
mermit_ ב-14 אפר' 2010 בשעה 18:28 #
Listening to: Maximum Joy [Trance Mixtape, 93 min.] http://mermit.mind-fucking.com/maximum-j... via myself #ShamelessPlug
[תגובה]
mermit_ ב-15 אפר' 2010 בשעה 7:51 #
I hope it's been joyful for you
RT @sageeb [listening to:] Maximum Joy [Trance Mixtape, 93 min.] by @mermit_ http://mermit.mind-fucking.com/maximum-j...
[תגובה]
sageeb reply on 15 באפריל 2010 8:27:
@mermit_ more like nostalgic. can't believe it's been ~15 years for many of these great tunes. #karahana
[תגובה]