סיפור קטן לפתיחת שנת הלימודים
לפני שנתיים איתרע מזלי ללמד קצת בבתי ספר יסודיים.
(למי שלא קרא אז, הדרכתי ג'אגלינג במסגרת תוכנית קרב)
בבית ספר אחד הילדים היו חצופים במיוחד, הפריעו ללא הפסקה ושמו זין על כל דבר שביקשתי מהם.
יום אחד, אחרי כמה חודשים, פקעה סבלנותי ואמרתי לאחד מהם בפשטות: שתוק.
בטון תקיף, אבל לא בצעקה.
התלמידים היו המומים לרגע, ואז התנפלו עלי:
"אתה מקלל אותו"
-לא קיללתי אותו, רק אמרתי לו לשתוק.
"דיברת אליו בצורה לא מכבדת!"
-אה, ולהפריע לי ללא הפסקה, להרוס את השיעור למרות כל הבקשות שלי, זה כבוד? כבוד למורה? כבוד לתלמידים האחרים?
זה השתיק אותם קצת. הם נראו ממש מופתעים. נראה לי שאף אחד לא טרח אף פעם להאיר את עיניהם שמלבד זכויות התלמיד יש לו גם חובות. אחריות, מה שנקרא.
