סוכן זוטר, מקסימום לבלר

כי פתאום מתגנבת ועולה ההרגשה שכל ההתגייסות הזאת היא בסך הכל עוד סיבוב של הגלגל, עוד שמן על מדורת ההבלים.

הזמן עובר ככה
והאדמה נחה
אז מה? אז מה?
אז ככה

להמשך קריאה »

להתבונן בדבר

שאינו מושלם

ולקבל בהשלמה

את אי-מושלמותו.

להמשך קריאה »

דנה ג. פלג – קולגה, חברה וקוראת ותיקה – שלחה לי שיר שכתבה, לדבריה, בהשראת דברים שקראה בבלוג שלי (שזה כמובן מחמיא לאללה) ועוד לפני שקראה את הפוסט הקודם.

דנה חזרה לא מזמן מכמה שנות מגורים בקליפורניה המעטירה, והשיר שלה הזכיר לי דברים שכתבתי מיד אחרי חזרתי מלונדון (שחלק מהם מרוכזים תחת התגית אף מילה). אולי זה לא מקרי שטקסטים כאלה יוצאים יותר בטבעיות אחרי שהייה ממושכת מחוץ לישראל. היום אני מהסס יותר להתנסח בבוטות כזאת על מנהג הטלת המום הטקסית בתינוקות בני יומם ברית מילה, ולו רק כי אני יודע עד כמה הנושא הזה נוגע לאנשים בנקודות רגישות, תרתי משמע. כשזה עולה בשיחות שלי, אני משתדל לענות באינפורמטיביות תמציתית ככל האפשר. במילא, אני מרגיש לפעמים שעצם קיומה של עורלת התינוק שלי נתפס כהתרסה. חלק מהאנשים כאילו כועסים עלי שהעזתי להטיל ספק במשהו שהם עשו בלי לחשוב פעמיים (לא כולם, אני יודע). כאילו עשיתי דווקא.

אבל השיר של דנה הדהד בי את ההתרסה הכבושה ההיא, את תחושת הילד שרואה את המלך עירום ורוצה לעלות על ארגז ולצעוק שהמלך גידם, לשאול מה הטעם לכרות רקמה חיה ובריאה, מה הטעם בכל הסבל הזה.

ועכשיו, אחרי כל ההקדמות וההתפתלויות, רשות הדיבור לדנה:

להמשך קריאה »

מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת

.

אַתָּה מְצַפֶּה – יַהַרְגוּךָ,

תֹאמַר

מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת

כִּלְאַחַר תֹּם

הַמִּשְפָּט;

.

תוֹכִיחַ הַבְלוּתָם הָאֲמִתִּית כֻּלְּךָ הִמִּלָּה

הָאַחֲרוֹנֵה, אַךְ

.

הֵם יְעַנּוּךָ

וְיֹאמְרוּ

הוּמוֹרְךָ

בִּכְבֵדוּת

לָשוֹן

וְגַרְזֶן:

אַף אֶחָד לֹא שָתַק אוֹתוֹ

יוֹם בַּגִּילְיוֹטִינָה,

הַקָּהָל לֹא גִּחֵךְ לִדְבָרֶיךָ לֹא

לְמַרְאֶיךָ, גָּם לֹא רָצָה בְּטוֹבָתְךָ,

אֵלֶּה שֶשָּמְעוּ אוֹתְךָ

בָּשּוּרוֹת הָרִאשוֹנוֹת

אוּלַי שָמְעוּ אֶת הַתַּלְיָן אוֹ

הַכָּרוֹז, וְהֵם הָיוּ בַּדֶּרֶךְ

לַשּוּק, בַּדֶּרֶךְ

מִן הַכְּפָר.

וְזֹאת בִּכְלָל עִיר אַחֶרֶת.

.

להמשך קריאה »

להיות בכל סיטואציה

עד שהיא נגמרת.

ואז, ורק אז, להמשיך הלאה.

זה הכל. זה כל הקסם.