פוסטים שתויגו בנושא: 'האחווה האפלה'
הישרדות: החיים האמיתיים
עדויות אנקדוטליות על מות הסולידריות
בפוסט הקודם כתבתי על מות הסולידריות, על תרבות החוזים האישיים שחלחלה מיחסי העובדים מול התאגיד ליחסי האזרחים עם המדינה. מאז הצטברו אצלי עוד כמה עדויות ותובנות שהרחיבו והעמיקו את התמונה. עוד לא מדובר בתזה מסודרת, רק כמה ציוני דרך אקראיים לקראת תאוריה מאוחדת של התפוררות החברה הישראלית.
איך אפשר לישון כשהמיטה בוערת?
יום ראשון, שבוע חדש.
הפעם, לשם שינוי, הצלחתי לקום עם הילדה בקלות יחסית. אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים, לקחתי אותה לגן והמשכתי לסיבוב הליכה נמרצת בשדות. לגוף ולנשמה.
חזרתי והתיישבתי מול המחשב, עובד פורה ויצרני לתפארת המערכת הכלכלית הקורסת.
הצלחתי להשכיח מעצמי שאני דוהר בפול-גז בדרך ללא מוצא… כמעט עד השעה 12.
כי פתיתי המידע שטפטפו מטוויטר הלכו ונערמו, עד שהוציאו את המועקה ממסתור ההדחקה, העלו את הג'ננה ולחצו על שק הדמעות. מה שמביא אותי ללחוץ על "הוספת פוסט חדש".
אז קבלו את הטריגר היומי, עוד גלישה קטנה מני רבות במדרון החלקלק:
Monday Bloody Monday
כבר לפני שעתיים הבטחתי בטוויטר שאני מתנתק ועובר לבכי אנלוגי ישן וטוב, אבל רק כשפתחתי את תיבת הפוסט התחילו הדמעות לזלוג. כנראה שהבלוג פיתח כוח תירפויטי.
אני לא רוצה לעשות סדר במחשבות שלי. אין לי שום כוונה לשטוח פה תזה מסודרת על מה שהיה צריך לעשות, ובטח שלא אכנס לוויכוח על מה בדיוק קרה, ומי פתח באלימות והאם היה נשק חם על הספינות. זה לא ממש חשוב.
זה לא ממש חשוב, כי מדינה ריבונית שרוצה להתמודד עם פעולת התנגדות שמתיימרת להיות בלתי-אלימה, לא עושה את זה בארבע בבוקר, בשעת הגנבים, עם לוחמי קומנדו רעולי פנים שמשתלשלים בחבלים ממסוקים.
זוהי עונת יובש
עכשיו, כשגם תקשורת המיינסטרים מפרסמת את זה בראש חוצות, כבר אין סיבה שלא לדון בגלוי במה שידוע בטוויטר זה שבועות ארוכים בתור #יובש2010:
אין חשיש.
יבשה הארץ, מדן ועד אילת.
And now that I've got your attention…
לפני שנמשיך, אני רוצה שתקראו משהו שכתבה לי בטוויטר אישה חכמה אחת כשהצהרתי שם על כוונתי לכתוב פוסט בנושא:
נראה לי שהחלק העצוב בעניין הוא שסביר שפוסט כזה ימשוך יותר אכפתיות והתעניינות מאשר הפוסט שלפניו, שהוא פוסט מעולה וחשוב.
