פוסטים שתויגו בנושא: 'ילדים עושים באהבה'

סיפור קטן לפתיחת שנת הלימודים

לפני שנתיים איתרע מזלי ללמד קצת בבתי ספר יסודיים.

(למי שלא קרא אז, הדרכתי ג'אגלינג במסגרת תוכנית קרב)
בבית ספר אחד הילדים היו חצופים במיוחד, הפריעו ללא הפסקה ושמו זין על כל דבר שביקשתי מהם.
יום אחד, אחרי כמה חודשים, פקעה סבלנותי ואמרתי לאחד מהם בפשטות: שתוק.
בטון תקיף, אבל לא בצעקה.
התלמידים היו המומים לרגע, ואז התנפלו עלי:
"אתה מקלל אותו"
-לא קיללתי אותו, רק אמרתי לו לשתוק.
"דיברת אליו בצורה לא מכבדת!"
-אה, ולהפריע לי ללא הפסקה, להרוס את השיעור למרות כל הבקשות שלי, זה כבוד? כבוד למורה? כבוד לתלמידים האחרים?

זה השתיק אותם קצת. הם נראו ממש מופתעים. נראה לי שאף אחד לא טרח אף פעם להאיר את עיניהם שמלבד זכויות התלמיד יש לו גם חובות. אחריות, מה שנקרא.

להמשך קריאה »

העין המהוללת של ע. הלל [סיפורי זן לילדים #3]

כי פתאום מתגנבת ועולה ההרגשה שכל ההתגייסות הזאת היא בסך הכל עוד סיבוב של הגלגל, עוד שמן על מדורת ההבלים.

הזמן עובר ככה
והאדמה נחה
אז מה? אז מה?
אז ככה

להמשך קריאה »

המסע המופלא לארץ המַראָה ובחזרה לבועה

הקטעים שהכי מטלטלים אותי הם המעברים בין העולמות.

בצהריים אני מלווה את זוֹזוֹ לשיעור שחייה ראשון. משום מה, אני מתרגש מהשלב הזה בצמיחה שלה כמעט כמוה, והיא בהחלט מתרגשת.

אחרי זה היא הולכת עם המרמיטה למסיבת סיום בגן, ואני נשאר בבית עם גורו-ג'י. הוא אוהב מים, גור הדולפינים הקטן, ואני ממלא לו בריכה קטנה בחצר תוך מחשבות על א-תוואנה ושאר הכפרים שמשוועים למים זורמים.1 אני מקפיד תמיד לאסוף את המים בדלי בסוף היום, ומשקה איתם את העצים לפי תור. השזיף שנטעתי לפני שנתיים נתן פירות ראשונים וטעימים להפליא השנה; התות כבר נהיה עץ ראוי לשמו; גם השסק והפיטנגו נתנו אחלה פירות, והפסיפלורה מבטיחה עוד עונה שופעת. זוֹזוֹ כבר הודיעה לנו בנחרצות שהיא לא רוצה לעזוב את הבית הזה, בתגובה למחשבות שלנו על מעבר למקום שלא מתמסר בכזאת חדווה למיינסטרים הבורגני והציוני. (מחשבות שהן בגדר פנטזיות כרגע, במילא, כי בקושי יש לנו כסף לעבור לאוהל.)

בערב אני עוד מספיק לראות איך אנגליה עולה לשמינית הגמר אחרי ניצחון 1-0 מכוער ומביש על סרביה. בשריקת הסיום אני יוצא מהבית, חוצה את המושב ברגל, יוצא לשדות ומטפס אל המחלף, לפגוש את האוטובוס של גרילה תרבות בדרך לשייח ג'ראח.

להמשך קריאה »

  1. זאת לא חוכמה גדולה, אני חושב עליהם כמעט כל פעם שאני פותח ברז. []

זן-אסקפיזם

להתבונן בדבר

שאינו מושלם

ולקבל בהשלמה

את אי-מושלמותו.

להמשך קריאה »

ג'ון דוליטל, בודהיסאטווה [סיפורי זן לילדים #2]

הפוסט הזה מתבשל אצלי בראש כבר יותר משנה, והיה בעצם מקור ההשראה לסדרה כולה. אבל תמיד היו דברים בוערים יותר לכתוב עליהם, והוא חיכה בסבלנות של נזיר זן לימים רגועים יותר. איכשהו לא נראה לי שיגיעו ימים רגועים יותר בקרוב, אבל הפוסט כבר כל כך בשל, שאם לא אקטוף אותו הוא יירקב.

המרמיטה היתה הראשונה שהקריאה לזוֹזוֹ את דוקטור דוליטל בהמשכים, לפני השינה, מתישהו לקראת גיל ארבע. התגובות הנלהבות של שתיהן דרבנו אותי לנסות גם, ולהתאהב. בימים אלה אנחנו נמצאים בעיצומה של ההקראה הרביעית או החמישית, ועוד לא נס לחו.

להמשך קריאה »

העמוד הבא »