…ותשובה קצרה לשאלה שבנושא החם*
אאוטינג מרעיש: אני הוא אחד שהיה שם וחזר.
.
(הדיון מתחיל כאן, לבעלי סבלנות של ברזל והרבה זמן פנוי.)
.
(כן, כבר כתבתי על זה פעם; לפני שנתיים, ליתר דיוק, בשלב האקספוזיציה.)
.
פוסטים שתויגו בנושא: 'לירי'
אצבע משולשת
-"אבא, איפה היית כשהעבירו את חוק המאגר הביומטרי?"
-"ניסיתי להתפרנס, מותק, לקחתי שלושה פרויקטים במקביל. היה חופש גדול. הלכנו לקרקס…"
גל מור כבר עורר אותי לרגע מחרגוני, וכמעט התכוונתי לכתוב שגם אני לא אתן להם את האצבע שלי.
עד שנזכרתי שכבר יש להם אותה. עשר שנים.
ובכל זאת, בהנחה הסבירה שהם איבדו אותה, או לא יצליחו להמיר לפורמט…
how you're gonna come?
with your hands on the screener
or on the trigger of your gun?
למה מי מת? הפרטיוּת.
זה התחיל בבדיחה שהפכה לחפירה קטנה בתגובות אצל דאלי, ולפני שכולנו ניפול שם לבור אני מעביר את המחשבה החצי-אפויה הזאת לכאן.
טוב נו, אני עושה את זה כדי להעביר אחורה את פדיחת הפוסט הקודם.
.
דאלי ביקש מהקוראים שלו בקשה פשוטה: אנא הזדהו, ספרו קצת על עצמכם.
אצלי (ולא רק אצלי) הבקשה הזאת עוררה רתיעה אינסטינקטיבית, אם כי ראיתי שהיו קוראים שנענו לה בהתלהבות.
.
האגדה שהיתה באמת על הקרב בשדה השעועית
פתאום נזכרתי שהיום יום השנה לרצח קנדי (פתאום עלק… ועוד אומרים שג'וינטים דופקים את הזיכרון), וזאת נראית לי הזדמנות as good as any לפבלש סופסוף סיפור מד"ב (?) מפרי עטי שאני זומם להעלות לפה מאז פתיחת הבלוג, ואיכשהו לא הסתייע.
האמת שלפני חודש כבר פתחתי פוסט והתחלתי לכתוב הקדמה, ואז כמובן האקספלורר קרס וירדתי מזה. אז הבנתי את הרמז, בלי הקדמות ובלי עדכונים. רק אציין שכתבתי אותו לפני חמש שנים אחרי שהרעיון התבשל בי מאז ימי גיא צלמוות העליזים. הסיפור פורסם בגיליון מס' 2 של כתב-העת למד"ב מקורי חלומות באספמיה, ונהנה מעריכתה המשובחת של ורד טוכטרמן. הייתי שמח להגיד שזה הסיפור היחיד שפרסמתי בחיי, אבל האמת היא שזה פחות או יותר הסיפור הראוי היחיד שכתבתי בחיי.
* * *
האגדה על הקרב בשדה השעועית
"זה עידן האימה, בנאדם, חשכת ימי הביניים. תפקח את העיניים, קלוט את הדינמיקה הקוסמית. היינו ממש קרובים למסה הקריטית בשנות השישים. פעמנו בתדר הנכון. שלחנו סימן חיים החוצה. גורדייף היה אוהב את זה. סוף סוף היו חיים על כדור הארץ."
