מסע לילי
יצאתי מהבית בחמישה לאחת-עשרה, וברמזור השני עשיתי פרסה כדי לחזור לקחת את הרישיונות ששכחתי. אין טעם להתגרות בגורל.
.
כשיצאתי שוב היה אחת-עשרה. ברחתי מהחדשות ברדיו לאיזו תחנה ערבית עלומה.
מוסיקה ערבית היא ככל הנראה טעם נרכש לאשכנזים. אני מוצא אותו רכיש בהחלט.
.
באחת-עשרה ורבע, ברמלה-דרום, ירדתי לכביש 431 המענג. בידיעה שצפויה לי נסיעה חלקה, דלילת תנועה ונטולת רמזורים עד אחרי אשדוד, הדלקתי את הג'וינט השמנמן שהכינותי מראש. אחרי כמה שאכטות הרגשתי שמיציתי את הערבית וחזרתי ל 88FM , היישר לתוך Missing שצבט את ליבי בתוגה לונדונית קצבית ומענגת.
.
הסתבר שנפלתי על שעה של ניינטיז (כבר קוטלגנו?), שהלכה וצברה קצב רֵייבי ככל שהִדרמתי. איפשהו בכביש 4, קצת אחרי נחל שורק למיטב זכרוני, הרגשתי משב מבורך של קרירות לחה שהפיג את החמסין בנשמתי. זגוגית החלון הקדמי התכסתה אדים, ואוזניי הפקוקות נפתחו והצטללו. במחלף אשדוד כבר רקדתי באוטו לצלילי I've Got The Power והרגשתי את הפּאואר מתקבץ ומצטבר בצורת הזרמים המוכרים שהתרכזו בקצות האצבעות…
מסטול על קפה וכיף, כמעט כמו סוּפי, כתבתי בטוויטר לפני שיצאתי.
.
