סוכן זוטר, מקסימום לבלר

הקרב על אמצעי התקשורת

אם אתם קוראים עוד בלוגים חוץ מזה, בטח שמתם לב לתסיסה בבלוגוספירה בעקבות הצעת חוק מס' 892, הידוע בשמות "חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים" או פשוט "חוק הצנזורה על האינטרנט". הצעת החוק, של ח"כ אמנון כהן מש"ס, קוראת להפעלת מערכת זיהוי ביומטרי (כלומר זיהוי פיזי, כמו טביעת אצבע או קרנית העין) שתסנן את המעוניינים להיכנס לאתרי אינטרנט למבוגרים (הימורים, סקס ואלימות). מעבר לפגיעה הברורה בחופש המידע והביטוי, החוק הזה יאפשר (יחייב, בעצם) בניית מאגר מידע מקיף ומפורט על הרגלי הגלישה של כולנו.

על פניו, דוגמא ברורה מאליה ומוּעדת לכישלון של הניאופוביה שמאפיינת את 'האחים השחורים', החרדים משינויים בכלל ומנגישות למידע בפרט. אבל הצעת החוק האווילית והמפחידה הזאת עברה בקריאה טרומית (הנה פוסט שמנסה להסביר מה זה בעצם אומר, קריאה טרומית) מאז נכתב עליה המון, ואין לי הרבה מה להוסיף: הנה פוסט הקריאה לדגל של חנן כהן, והנה ארכיון שהוא מפעיל, שכולל את כל מה שפורסם באינטרנט בנושא עד כה. הנה רשימת הקלון של חברי הכנסת שהעבירו את ההצעה בקריאה הטרומית, לחובבי ההתכתבות עם פוליטיקאים מביניכם (שימו לב לכמה שמות מפתיעים, ביניהם "התקווה הלבנה הגדולה" של לפני כמה חודשים אופיר (מו)פז-פינס). והנה זקני השבט גדי שמשון וגל מור שמרחיבים, מלנקקים ומציעים דרכי פעולה ובאנרים.

היות שגם הבלוג הזה מכיל "חומר למבוגרים" (דמטריוס וז'וסטין, צאו בחוץ), וחוק הצנזורה היה מאלץ אותי להסתפק מעתה ואילך בפוסטים ורדרדים על הורות, ניסיתי לתרום את חלקי להפצת המאבק מעבר לשכנוע המשוכנעים בבלוגיה. וכך, כשפגשתי אתמול כתב לא-זוטר בחדשות ערוץ 2, ממקורביי (איך אני אוהב את הצלצול של המילה הזאת), שאלתי אותו בדיפלומטיות מה חושבים במערכת שלו על חוק 892. אחרי שהסברתי במה מדובר הוא אמר שזה נראה לו "הזוי… לא ישים" (שזאת גם דעתו של אלעד מבלוגלי) ולא שווה כתבה. הוא אפילו לא ידע שהחוק עבר בקריאה טרומית. החלפתי נושא ושאלתי אותו אם המועמדות של רפי גינת לתפקיד ראש חברת החדשות של ערוץ 2 עדיין רלוונטית.

"רלוונטית מתמיד," הוא אמר. "הם ממש רוצים אותו."

"כי הוא נכס רייטינג?" שאלתי בתמימותי.

"איזה נכס רייטינג? הבנאדם אפס. כלום. הם רוצים אותו כי הוא יעשה מה שהם רוצים."

"מי זה הם? הזכיינים?"

"בעלי ההון. בעיקר האחים עופר. הוא ממש קרוב אליהם, ויש להם הרבה כוח בערוץ 2."

"מה אתה אומר."

"זה באמת מזעזע," אמר הכתב.

"זה כן שווה כתבת תחקיר, אה?"

"לא אצלנו…"

והנה המשולש הון-שלטון-תקשורת במלוא יפעתו המצחינה. בעלי ההון והכוח הבינו כבר מזמן שבעולמנו הפוסט-מרקסיסטי, שליטה באמצעי התקשורת מגדירה כוח יותר משליטה באמצעי הייצור. המדיה שבעזרתה אנו קולטים מידע מהעולם שמעבר להשגת חושינו משמשת למעשה כהארכה של מערכת העצבים שלנו, המזינה את המוח שלנו בנתונים שמהם הוא בונה את תמונת המציאות. כבר מזמן אני מתריע על הצורך לבחור בקפידה בידי מי אנו מפקידים את הנוירונים שלנו. אבל בהתאמה לחוק הראשון של הדיסקורדיאנים, ככול שהכאוס במערכת עולה מתגברים הניסיונות להשליט עליו סדר. ח"כ כהן והאחים עופר, כל אחד בדרכו, מנסים להשליט עלינו את תפיסת המציאות שלהם. אל תתנו להם.

[25 תגובות נפלו בדרך; לקריאת הדיון המלא בישראבלוג]

פוסטים קשורים, יותר או פחות:

18 תגובות עבור “הקרב על אמצעי התקשורת”

רוני ב-27 מאי 2007 בשעה 16:09 #

שמע… זה חוק פופוליסטי ואני לא בטוח עד כמה הוא יעבור. העובדה שהוא עבר בקריאה טרומית לא אומרת הרבה כשלעצמה. הרבה חוקים עברו בקריאה הטרומית רק כדי לספק עילה לח"כים שונים להגיד "הנה תראו, העברנו, אנחנו עושים, כמה שאכפת לנו". אח"כ, בקריאה ראשונה ושניה, הם מתחילים למצוא כל מיני נקודות להתדיין עליהן, הסתייגויות, דברים שצריכים לחשוב ברצינות, "יש צורך בפתרון מערכתי כולל ולא לפתור בעיה קטנה אחת", מקימים וועדת ייעוץ…. ובינתיים יש דברים אחרים בחדשות והנושא יורד מסדר היום.
וגם אם החוק יעבור, נראה לך שהגולשים הישראלים לא יצליחו לעקוף אותו תוך דקות?

[תגובה]
מרמיט reply on 27 במאי 2007 16:20:

אוף שיט. התגובה התפלקה למטה.

[תגובה]
מרמיט ב-27 מאי 2007 בשעה 16:20 #

יאללה, שיסגרו את האינטרנט. מה הטעם ברשת אם אנשים לא נכנסים ללינקים?

הנקודות שהעלית – משמעות ההצבעה בקריאה טרומית והאפשרות הסבירה לעקוף את החוק, מופיעות בשניים מהפוסטים שלינקקתי אליהם.

סביר להניח שיקרה מה שאתה אומר, וזה ייגמר בזה שאמנון כהן יוכיח "מחויבות" לקהל הבוחרים שלו.
רק כדי להבטיח שזה אכן יקרה, ושהחוק הזה לא יעבור בגניבה או בטעות בזמן שיהיו נושאים אחרים בחדשות, אנחנו מנסים לעשות כמה שיותר רעש בעניין.

חוץ מזה, עצם העובדה שהצעת חוק כזאת לא נזרקה מכול המדרגות מוכיחה שצריך לחזור ולהזכיר שוב ושוב כמה דברים אלמנטריים שנוגעים לזכויות האדם, כמו זכותם של אנשים בוגרים לצרוך ארוטיקה (ומידע בכלל) בלי שהפרטים שלהם יירשמו בשום מאגר ממשלתי.

[תגובה]
רוני reply on 27 במאי 2007 21:10:

למה ללכלך?
נכנסתי וקראתי. כתבתי גם כי ניסיתי לבנות טיעון…
והצעות לא ייזרקו מכל המדרגות כל עוד קבוצות לחץ נכנסות חופשי לכנסת וכל עוד הח"כים יודעים בוודאות מוחלטת שלא להם השליטה על מעמדם או תפקידם…

[תגובה]
מרמיט reply on 28 במאי 2007 12:15:

נכון, והצד השני של המשחק הפוליטי הזה הוא שאנשים שזכויותיהם מאוימות יעשו רעש כדי להבהיר שזה לא מקובל עליהם. ככה, בין הניסיונות לשלול זכויות לבין הניסיונות להגן עליהן, נבנה הססטוס-קוו הפוליטי.

[תגובה]
דנה ב-27 מאי 2007 בשעה 21:10 #

קודם כל, מרמיט יקר, אפילו הפוסטים שלך בענייני הורות לא "ורדרדים". נו וויי, מן. אתה לוחם בכל רמ"ח ושס"ה. עצם העובדה שהחוק עבר בקריאה טרומית (כלומר שיש חבריכ נסת שחושבים שהוא שווה דיון בכלל) מזעזעת, וצריכה לזעזע. אבל יש לי שאלה שקשורה בעצם לפוסט על סקס ואלימות. אני מבינה למה אנשים – ולא רק גברים – גולשים באתרי סקס. אבל למה אלימות? מה זה עושה? אני באמת שואלת, באמת רוצה להבין. בלי שום אירוניה או צדקנות. יש לך תשובה?

[תגובה]
גיא reply on 28 במאי 2007 10:57:

השאלה היא מה זה אלימות?
האם למנוע ממך להיכנס לאתרי פורנו זאת אלימות. או פרק של הסופרנוס שבו יורים במישהו זה אלים? גם מהדורות החדשות מלאות לא פעם לצערנו בדם ואנשים צורחים. שלא לדבר על שידורים מהכנסת.
הבעיה פה שההחלטה מה מותר ומה אסור מופקעת ממך ומועברת למישהו אחר שמנסה לקדם את האג’נדה שלו, אולי יחסמו לבני נוער את כל התמונות של הפצועים וההרוגים הפלשטינים כדי לא לחשוף אותם למראות קשים ובמקרה על הדרך זה גם ישרת איזושהיא אידיאולוגיה.
בני נוער גם לא צריכים להיחשף לזוועות בדארפור או לילדים רעבים בישראל כי גם אלו תמונות מלאות אלימות והנה פתרנו אץ כל הבעיות ועברנו לחיות בעולם אידיאלי, או שלא.

[תגובה]
מרמיט reply on 28 במאי 2007 12:12:

נכון, נכון ונכון. צודק בכל שלוש הפיסקאות שלך.

רק מה, דנה לא שאלה מתוך שאיפה להגביל אלא מתוך שאיפה להבין. כך שהתגובה שלך היא מה שנקרא תטל"א: תשובה טובה לשאלה אחרת

(ואם אתה כבר פה, מסתבר שצדקת בקשר למילאן.)

[תגובה]
גיא reply on 29 במאי 2007 1:52:

שוב פעם נפלתי,
פעם ב.. אני יודע בדיוק מה אני רוצה להגיד ואז אני דוחף את זה במקום הראשון שזה נראה לי מתאים .

ומילאן היה ברור יש בכל זאת צדק קוסמי בעולם והשחקנים של ליברפול לא יכלו להאמין שהם שוב ינצחו אחרי שהם צלעו כל הדרך לגמר.
ניסים קורים לעיתים רחוקות אחרת הם לא ניסים.

[תגובה]
מרמיט reply on 29 במאי 2007 2:07:

גם אם היית מכניס את זה כתגובה ראשית זה היה סבבה. כי הנקודות האלה העסיקו (והרתיחו) גם אותי, אבל ניסיתי לכתוב קצר ותמציתי ככל האפשר (פחות מ500 מילה! זה כבר כמעט כתיבה של אינטרנט).

אם האופציות הן מילאן או ליברפול, אני בעד זאת שמשחקת כדורגל פחות מכוער

ואת בארסה כנראה ניחסתי בענק העונה, כדרכי. ובנוסף לכל הצרות רונלדיניו חושב כנראה שהוא זידאן, או לפחות אבי נמני, והתחיל לבעוט בשחקני יריב שלושה מחזורים לסיום העונה. כמו שזה נראה, אפילו אליפות לא תהיה להם העונה.

[תגובה]
דנה reply on 30 במאי 2007 1:07:

ברור שיש מיליון סוגי אלימות, ואני נגד החוק המטומטם וכן הלאה. השאלה שלי היא למה המשיכה לאלימות – מבויימת או אמיתית. אני מוכנה לפעמים לסבול אלימות בסדרות או בסרטים טובים (חדשות אני בעיקר קוראת או שומעת), אבל אני פשוט לא מבינה את המשיכה אליה. אני מבינה דברים אחרים, היתה לי בעבר משיכה לסרטי מתח, מאז ההריון אני כבר לא מעונינת (הבן שלי בן שנתיים וחצי ולא חזרתי לז’אנר הזה). זה דומה? אולי אין לזה תשובה. אני פשוט סקרנית.

[תגובה]
דנה reply on 30 במאי 2007 5:12:

מגיבה לתגובה של עצמי – יכול להיות שהכול טסטוסטרון? החברים הטרני בויס שלי (female to male) תמיד אמרו שהסטסטורון העלה להם את רמת העצבים והחרמנות. אחד אמר שאם הוא פספס מנה, הוא נטה יותר לבכות, ושבכלל הוא נהיה יותר קהה רגשית. זה כמובן לא מדעי, אבל יכול להיות? מה אתם אומרים?

[תגובה]
מרמיט reply on 28 במאי 2007 12:08:

זאת שאלה טובה, שעליה ניסיתי לענות בפוסט ההוא, אחרי שמצאתי את עצמי מורח שעות מול סרטונים של מכות.

אני חושב שהאטרקציה היא בחשיפה לפיסת מציאות שלא נגישה לי כל כך בעולם הלא-וירטואלי – מכות אמיתיות, אלימות לא מבוימת ולא ערוכה, איזושהי התנהגות אנושית/חייתית קמאית שבתקשורת ה"ממוסדת" מקבלים רק גרסאות מעובדות שלה.

האמת היא שמאז נכנסתי לאתר שהוציא לי לגמרי את החשק לראות דברים כאלה. הסיסמה של האתר היא משהו כמו Extreme entertainment, אין בו תגיות כך שאי-אפשר למצוא מה שרוצים לראות לפי נושאים, ונשארתי עם רצף מטשטש ומבחיל של מכות קשות יותר או פחות, פספוסים משעשעים יותר או פחות, תאונות אופניים/אופנוע/סקייטבורד/וכו’ מזעזעות, תיעודים של מעשי רצח, ברוטליות משטרתית (במצרים נגיד), ובאמצע בחורות מעורטלות. אחרי שעתיים באתר הזה המוח שלי נהיה עיסה צמיגית לגמרי, והרגשתי שאולי בכל זאת צריך לסגור את האינטרנט
אז סגרתי והלכתי לישון

[תגובה]
ז'וסטין פראנק reply on 28 במאי 2007 13:57:

כבחורה בלתי-ליגאלית עם משיכה ידועה לשמצה לבדס"מ ופורן, אני חייבת למחות בזעם כנגד כל מי שיעז לנסות לקחת ממני את הבידור שלי.

המפגרים לא מבינים שפורקן ע"י אמצעים וירטואלים מונע פורקן ע"י אמצעים בעולם האמיתי. הרי ביפן שיעור הפשע נמוך [יחסית] בעוד שהפורנוגרפיה שם בשיא פריחתה.
כמו שבדיוק כתבתי לבלתי-ליגלאלי http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=403722">לבלתי-ליגלאלי> האחר, חשוב לא להמעיט בערך http://www.pbs.org/wgbh/nova/sciencenow/3204/01.html">נוירוני המראה.

אני חושבת שבמקום לנסות להסתיר מילדים את האמת לגבי העולם סביבם, צריך לדעת איך לצייד אותם בכלים הנכונים להתמודד איתו ("הנה, אלו אתרי פורן, אבל מה שיש כאן הוא מוגזם ולא מציאותי. תזהר לא להוריד וירוסים").
אני חושבת שהניסיון למנוע אלימות ומין הם מזיקים במיוחד, בעיקר לאור חוק "הפרי האסור".
חוץ מזה, יצרים אנושיים שלא מוצאים פורקן הופכים לכפייתיים. וזו הכפייתיות הזו שאחראית לרוב הרשע והפשע בעולם.

[תגובה]
מרמיט reply on 28 במאי 2007 14:32:

hear hear

בא לך אולי לכתוב את זה לאופיר פינס? מישהו תפס אותי במילה והציע לי לכתוב לו אימייל, אז אני מנסה לגלגל את המשימה

[תגובה]
ז'וסטין פראנק reply on 28 במאי 2007 14:44:

למה, מה הוא עשה [ואיך זה יעזור]? P= (~לא מבינה גדולה בפוליטיקה~)

וכאחת שלא מבינה בפולטיקיה, יש לך הצעה כלשהי איך אני כן יכולה להשפיע בנושא הפרדת דת ומדינה?
אגודת "חופש" הזאת איכזבה אותי. מדובר באתאיסטים-דתיים לא פחות מהדתיים בהם הם נלחמים. די מגעיל אותי כל העניין.
מה בתכלס אפשר לעשות, יש לך מושג?

[תגובה]
ז'וסטין פראנק reply on 28 במאי 2007 14:49:

בונא, אני חושבת שהבלאגן המנטאלי שלי כרגע הגיע לשיאים חדשים.
ואתה עוד המלצת לי לקרוא על דיסקורדיה. חהחהחה.

לפעמים אני מפתיעה אפילו את עצמי במעופפות הכללית שלי.

[תגובה]
ז'וסטין פראנק reply on 28 במאי 2007 14:59:

למרות שבכל אופן, אני לא חושבת שלכתוב לחרדים באמת משפיע. הרי חרדים לא חושבים בהגיון. זה למה שהם חרדים מלכתחילה, לא? לעשות שינוי יבוא מלכפות את דעת הרוב החופשית על דעת המיעוט שמבקשת למנוע את החופש מאיתנו. אני לא רוצה להיאבק בדוסים, אני רוצה פשוט להוציא אותם מהמפה הפוליטית.

ובמלותיו של מארק טווין:

I thoroughly disapprove of duels. If a man should challenge me, I would take him kindly and forgivingly by the hand and lead him to a quiet place and kill him.

[תגובה]