לקלוט שכל התירוצים למה לא ללכת ליוגה הם בעצם נימוקים למה כן ללכת.


נותן כבוד לעייפות,

לא מנסה להגיע לקצה,

לוקח את השאקטי בשאנטי.


ופתאום הרגליים עולות מעצמן לעמידת ראש,

ישרות כמו שלא היו מעולם.

שקט.


לא ממש קשור

אבל השיר זה תמיד מרומם את רוחי.

מוקדש לתובל

ולכל העייפים

הצמאים

פעורי העיניים

המבקשים את האור

המגלים את הקסם

הזקוקים לנחמה

may the force be with us all

.

ויש לי עוד הרבה מה לכתוב לכם, יקיריי,

על הקושי והיופי.

אבל הזמן וקצר

והמלאכה,

אתם יודעים,

לא נגמרת לעולם.

shine on

.

[36 תגובות נפלו בדרך מישראבלוג; לקריאת הדיון המלא בחלון חדש]

.

פוסטים קשורים, יותר או פחות:

  1. מה חדש במדע? מה שידענו מזמן
  2. יוגה בבית העם
  3. שאוואסאנה
  4. The Left Hand Path