תראו את מצביעי העבודה בבחירות האחרונות, פראיירים כמוני שהלחי שלהם עוד אדומה מהסטירה האחרונה. אתם רואים מישהו מאתנו בכיכרות? ברחובות? בעצבים? התרגלנו, השלמנו. נתקענו במאבק אינסופי על הישרדות. מקסימום מרימים טלפון מנומס לפקידת הלשכה של היו"ר, שרושמת בצייתנות "מתנגד לצירוף ליברמן לממשלה" ועוד לוקחת את המספר טלפון (יש להם הסכם שת"פ עם חברות שיווק טלפוני?).

כמו צפרדעים בסיר.

פוסטים קשורים, יותר או פחות:

  1. עוד שתיים על 892
  2. שקט, יורים (ומסננים אתרים)
  3. ווב 0.0 (בהשגחת הבד"צ)
  4. לא מרימים ידיים – נלחמים באלימות
  5. איך אפשר לישון כשהמיטה בוערת?