הרעש המסוים שעוררה האיוולת האחרונה מבית היוצר של ש"ס+נבחרינו+דרושות הוחרש מיד תחת רעמי הירי. המוזות שותקות עד יעבור זעם, כמו שמאבחן הופמן בפוסט מעניין. אפילו בבלוגוספירה ההתייחסויות היום דלילות (ממה שראיתי לפחות), בטח בהשוואה לקרנבל הצבעוני והרועש שהתחולל כשהצעת החוק עלתה לראשונה. בכלל לא בטוח שזה מקרי. אני לא אתפלא אם השועלים של ש"ס ביצעו מחטף מתוזמן היטב רגע לפני שנכנסים למצב מלחמה. (היו דיבורים על הפגנה ביום שישי; אני חושש שבימים מדממים אלה, הפגנה נגד צינזור פורנו סינון אתרים תיתפס כנהנתנות מנותקת).

.

.

נדמה לי שהיה לי עוד משהו להגיד על החוק הזה, אבל בכל מקרה אני מרגיש שאני מטיף למקהלה, משכנע את המשוכנעים. נראה שבסופו של דבר אנחנו – האנשים שקוראים בלוגים, בהכללה גסה וכוללנית – מיעוט טכנופילי בתוככי המון טכנופובי נבער ומפוחד. אני מקבל את הרושם שהדימוי העממי של האינטרנט מתקרב לדימוי שהיה פעם לכישוף: רעה חולה שאחראית לכל העוולות שבין אדם לחברו. לפחות לא מעלים בינתיים אף אחד על המוקד. המפליא הוא שבמקרה הנוכחי רבים מהאנשים שמפחדים מהאינטרנט דווקא משתמשים בו, אבל כנראה שהם לא סוטים מהמשעולים הכבושים היטב של הפורטלים הגדולים ואתרי החדשות. כבשים כבר אמרתי?

.

.

בכל אופן, אני ממליץ לחזור לתגובות של הפוסט הקודם, אם עוד לא קראתם, שם העלה המגיב המשקיע מולי כמה השלכות אפשריות של קיום "רשימה שחורה" של צרכני פורנו/הימורים/אלימות. זאת נקודה מעניינת שלא ראיתי שהתייחסו אליה מספיק בהרחבה. הרי ברור שהרשימה הזאת תדלוף במוקדם או במוקדם יותר, כדרכם של מאגרי מידע. ומשתדלוף, היא עלולה לשמש לשלל שימושים מגונים ומגוונים, החל מסינון דייטים פוטנציאליים (מה שדווקא עשוי להיות יתרון לדעתי, אבל בכל זאת) וכלה בעניינים בעייתיים יותר כמו קבלה לעבודה:

.

.

אני לא אומר שהרתיעה של המעסיק מצרכני פורנו(אגב אל תשכח שזה גם הימורים או אלימות חולנית(כי אלימות רגילה אי אפשר לצנזר,היא נמצאת ממש בכל מקום)),תהיה על בסיס ערכי-אידיאולוגי,היא יכולה להיות גם גם על בסיס פסאודו-עסקימדעי. אני לא יכול לעבור(או אפילו לחשוב) על כל הסיבות,אבל בוא ניקח רק דוגמא אחת: בהרבה משרדים יש הרבה אנשים שלא תמיד מנצלים את זמן העבודה שלהם לעבודה,רבים מהם גולשים לאתרי פורנו,אתרים שאנשי מערכות המידע בארגון משקיעים הרבה זמן ומאמצים כדי לחסום,למעשה זה סוג האתרים הנחסם ביותר,עד כמה שידוע לי(אתרים אחרים קצת יותר בעייתים לחסימה,שכן לך תוכיח שזה לא לעבודה,בניגוד לאתרי פורנו ששם שוררת יותר דיכוטומיה). האינטרס של בעל עסק הוא כמובן ניצול מרבי של שעות עבודה. ועכשיו תעשה את חיבור 2 העובדות האלו בעצמך. בעל עסק,שצריך לסמוך על העובד שלו,ינטה לסמוך על אותו אדם שכבר ידוע מראש שהוא לא מעוניין בסוג כזה של פעילות.

.

(וכשאני חושב על זה, מה עם קבלת אשראי מהבנק? סיווג בטחוני? אזרחות?)

.

.

במקום שבו מסננים אנשים, יסננו גם אתרים.

.

.

(בחיי ששכחתי שזה שיר אופטימי)

.

.

ואם כבר אופטימיות קוסמית,

אני רואה שגם הפנינה הזאת עלתה ליוטיוב

.

(מתוך ההופעה המרנינה של דני אמיר, למקרה שאתם או גוגל תוהים)

.

.

.

(יאללה, וידיאו-בלוג אופטימי נהיה לנו כאן

מעניין למה

.

אז בקישור אסוציאטיבי

נעבור למילותיו האלמותיות

של טרובאדור אחר

מפרדס-חנה-כרכור)

.

.

לפעמים אני חוטף את זה באוטובוס צפוף

או ביציאה ממגרש עת אני דרוך ודחוף,

לפעמים ברחוב מרוב חיכוך ושפשוף,

מרוב ביקוש לאיזה אושר חטוף,

בגב, בצלעות, לפעמים בפרצוף, המרפק הזה…

אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

.

הסתובבתי קצת זמן ללא מטרה,

ללא הגדרה וללא פשרה,

איבדתי גובה וקצת הכרה,

חשבתי אולי בכל זאת הגדרה,

שתתן תשובה חד משמעית וברורה – נקרעתי על זה..

אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

.

ועכשיו אני תקוע בזמן החדיש,

ולמען האמת אני די אדיש.

המצב אומנם ביש אך איני מרגיש,

אין לי לב לכל החומר שהמרקע מגיש.

ושלטון העם שוב יורד אל הכביש – ואני מתבזה…

אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

.

פוסטים קשורים, יותר או פחות:

  1. הקרב על אמצעי התקשורת
  2. כל אחד הוא מדורת שבט קטנה, וכולנו אור איתן
  3. מכתב לאופיר
  4. תשובה לחנה בית הלחמי על צינזור פורנו באינטרנט
  5. פנים אל מול פנים עם החמאס (בערך), בטוויטר