זן ואמנות אחזקת הפסיכוזה
איזה מזל* שפּידרוּס שלי הופיע לפני שנהייתי אבא.
* "מזל".
.
(לא, לא קראתי שוב את הספר; רק התחלתי לקרוא את הטור הזה.)
.
לא נמצאו פוסטים קשורים.
14 תגובות עבור “זן ואמנות אחזקת הפסיכוזה”
הוספת תגובה
Additional comments powered by BackType
מרמיט ב-15 יוני 2009 בשעה 12:13 #
קראתי אותו בסביבות גיל 15, ואני נזכר איך נקרע לי הלב למקרא הקטעים של פירסיג/פידרוס עם משפחתו, נוסע בטשטוש חושים ברחובות העיר ומחפש משהו שהוא לא יכול להסביר.
אני זוכר כמה נכמר לבי על הילד שלו. אולי זאת אחת הסיבות שלא העזתי בכלל לחשוב על ילדים משלי עד גיל 30+, עד שידעתי שיצאתי מעברו השני של גיא צלמוות.
[תגובה]
בַּיִם reply on 15 ביוני 2009 12:16:
אולי גיל קצת צעיר מדי ע"מ להבין את פידרוס …
[תגובה]
מרמיט reply on 15 ביוני 2009 12:33:
נכון. הרגשתי שהבנתי אותו באמת רק בקריאה שלישית, אחרי כמה שנים והרבה מחשבות והתנסויות ושיחות (וכמה טריפים…).
מה שכן לקחתי מהקריאה הראשונה היה בעיקר הדו-קרב המסעיר בין רטוריקה ודיאלקטיקה, ובליל רעיונות ערטילאיים על איכות, על דברים שאי אפשר לבטא במילים ועל החתונה המיוחלת בין הקלאסי והרומנטי.
ואת האומללות של הילד בזמן שאבא שלו חיפש את עצמו.
[תגובה]
בַּיִם reply on 15 ביוני 2009 12:40:
אני גם קראתי אותו בגיל די צעיר (18)
לא זוכר כל כך את האומללות רק את קטע הטיפוס על ההר בו בתחילה הילד לא מבין את התוחלת
[תגובה]
מרמיט reply on 15 ביוני 2009 14:34:
זה היופי, שכל אחד זוכר מה שנגע ללבו…
סביר להניח שעניין האומללות לא מודגש שם במיוחד. בהחלט ייתכן שמדובר רק בפלשבק אחד… אותי זה תפס, אני ממש זוכר איך דמיינתי את התמונה.
[תגובה]
בַּיִם reply on 15 ביוני 2009 17:30:
בקשר לאומללות, אני זוכר שפידרוס ובנו מביטים מעל גבי האופנוע במרחבים הפתוחים וכל משפחה שחולפת על פניהם בתוך קופסא עם גלגלים נראית בעיניהם אומללה
ועד היום כשאני עם בני ביתי בתוך קופסת הגלגלים וחולף על פנינו רוכב אופנוע, נצבט לי משהו בפנים
מה שנגע עוד לליבי זה החתירה לחופש ועצמאות של של הנפש והגוף של פידרוס ובהחלט נתן לי בזמנו כיוון מסוים בחיים.
בקיצור הגיע הזמן ממרומי שנותינו לקרוא שוב את פידרוס
[תגובה]
שחר ב-15 יוני 2009 בשעה 13:21 #
היי, אני בדיוק קורא עכשיו, בהפסקות, את הרשימה הזוhttp://www.newyorker.com/arts/critics/atlarge/2009/06/22/090622crat_atlarge_sanneh">הזו>, שככל הנראה תעניין גם אותך.
[תגובה]
מרמיט reply on 15 ביוני 2009 15:09:
נראה יאמי, תודה.
מעניין שקרופורד הזה, שמדובר עליו בךינק, ממש ממחיש את מסלול ה"מהנדס שלומד מתוך התלהבות ועניין" שפירסיג העלה על נס בספרו. בן 15 מקומונה היפית שלומד מכונאות בסדנה של פורשה וממשיך לתואר באוניברסיטה…
[תגובה]
מודי תולשששש ב-15 יוני 2009 בשעה 13:23 #
חבל שאתה מנקד. שמו פיידרוס. Phaedrus.
מאוד אהבתי את הספר בזמנו. הגיע הזמן שאקרא שוב…
[תגובה]
מרמיט reply on 15 ביוני 2009 14:35:
אהה, הייתי צריך לדעת שזה פתח לצרות…
מסתבר שאני לא אומר את השם כמו שצריך כבר 20+ שנה. שוין.
[תגובה]
מודי תולשששש reply on 17 ביוני 2009 16:53:
אני עיוותתי את השם רק 15 שנה. כל הישראלים (ליתר דיוק, אלו שלא קראו את אפלטון) מעוותים.
[תגובה]
בַּיִם ב-15 יוני 2009 בשעה 17:31 #
פיידרוס עצמו ודאי היה סולח לנו על עיוות השם אם היה יודע איך השפיע עלינו הספר
[תגובה]
אורה הכפולה ב-17 יוני 2009 בשעה 9:50 #
אני הצלחתי לקרוא אותו באמת רק שהייתי בהודו. לפני זה פשוט הלכתי מכות עם הספר הזה והובסתי בכל פעם שניסיתי לקרוא אותו. דווקא אני לא זוכרת את האומללות. אני זוכרת את השוני.
[תגובה]
מרמיט reply on 17 ביוני 2009 11:03:
השוני של מי? של הילד?
אולי אצלי שוני מזוהה עם אומללות..
(וכתבתי משהו על אירן, לבקשתך, אם כי ויתרתי הפעם על יומרות פרשניות מרחיקות לכת.)
[תגובה]